העולם החרדי הסגור והמסוגר תמיד סקרן אותי, וכמו בספריה הקודמים גם בספר הזה נעמי רגן מצליחה לתאר אותו על מעלותיו וחסרונותיו.
זהו סיפורה של לאה, שאמה קוראת לה לולה. לולה היא תוצאה של סטוץ חד פעמי, ואמה גידלה אותה כאם חד הורית לבדה.
אמה שעזבה בילדותה את הדת הייתה עסוקה בלחנך את לאה לחיים חופשיים, נטולי דת ונטולי גבולות.
כבר משחר ילדותה לאה האמינה כי יש דברים מעבר לגלוי, וכשאר בגרה החלה לחקור על הדת, .על היהדות והאם יש אלוקים בשמים?
בהמשך בעקבות טרגדיה שחוותה, לאה עוברת זעזוע, נותרת מלאת שאלות ומחפשת נחמה. רצף של אירועים גורם לה להתחבר ליהדות ולחזור בתשובה , היא משתלבת אט אט בשכונת בורו פאר בברוקלין, לומדת את חוקי הקהילה והנהגותיה ומתחילה להתנדב בבית משפחתו של יעקב להמן, אלמן ואב לחמישה ילדים.
הילדים הרכים של משפחת להמן מוצאים נחמה בלאה ולאה מתרפקת על התום הילדותי והאהבה שהם מחזירים לה, וחולמת שיום אחד גם לה תהיה משפחה כזאת.
לאה מחליטה לנסות לצאת לשידוכים, אך מסתבר שבחברה החרדית, בעלת תשובה איננה "מציאה גדולה", והשידוכים שמציעים לה הם כאלו שבתחתית רשימת המועמדים.. לאה מנסה למצוא נחמה בביתו של יעקב ואולי גם בו, אך לחברה יש הרבה מה לומר: הלשונות הרעות מתחילות לרכל ונראה כי יש הרבה גורמים שמנסים למנוע את האושר שלה...
דמותה הרגישה והמורכבת של לאה עוברת טלטלות ואכזבות, אך נותרת נאמנה לעצמה ולא נשברת. האופטימיות שבה והבחירה לא להיגרר אחר צדדים הפחות יפים של החברה החרדית, ולהמשיך לדבוק בעולם הזה, על אף כל מה שהיא עוברת, ראויים להערכה.
נעמי רגן הצליחה לטוות סיפור אהבה טהור, מרגש ויפיפה בין שני אנשים שלכאורה שונים אחד מהשני מרחק שנות אור. הספר כתוב בצורה קלילה ומעניינת, אם כי אין בו הפתעות.
מעבר לעלילה הרומנטית, רגן הצליחה לכתוב תיאור אותנטי של החברה החרדית הסגורה והנוקשה, ללא ניסיון לייפות את המציאות. היא מצליחה לתאר את היופי שבה ובדת היהודית אך גם את השלילי- את הצביעות והדו פרצופיות, את הלשונות הרעות החורצות גורלות ואת השפעתן על הקהילה.
בעיני הספר הזה מעבר להיותו רומן, מהווה סוג של ביקורת, שהלוואי ומי שצריך לקרוא יקרא אותו ויפנים את המסר, אולי אז הוא יצליח לחולל שינוי ולעורר את החברה החרדית לעשות חושבים.
לסיכום- סיפור אהבה מרגש שנבנה מטרגדיות. סיפור על חוזק ואמונה באמת הטהורה והתמימה.
