צל ידו – סקירה של אורנה שפי

סיימתי את הספר ונשארתי מרותקת. לא בטוחה שאפשר לסכם אותו או את חווית הקריאה שלו במילים.

חיים באר יצר עולם שלם שנע בין אמת לבדיה בין מציאות לדמיון והקו כל כך דק עד בילתי נראה, כך שלא פעם מצאתי את עצמי תוהה מה אמת ומה משאלת לב ובדיה.

"לדעתי, כל עוד קיים בעולם אדם אחד בלבד שנוצר בליבו את זכרו של מישהו שנפטר…האיש הזה עדיין איננו בחזקת מת" עמ׳ 46

המחבר יצר תפאורה מושלמת שכל מטרתה היא להגשים משאלת לב כמוסה, לאוורר צער וכאב השוכנים עמוק בליבו וללבן את מערכת היחסים עם אביו מולידו שנפטר כאשר המחבר היה טרם הגיוס לצבא.

חיים באר, הסופר, מוזמן לטירה עלומה על ידי ד"ר רפאל ליוורנו במטרה ליצור פרוייקט עדות לתושבי עיירת אוברוץ׳ (אבריש׳). אביו של הסופר, אברהם רכלבסקי מגיע מעיירה זו וכן אימו של רפאל ליוורנו.

שם הטירה ושמות הקומות שבה מרמזות על המתרחש בתוכה, בה רב הנסתר על הגלוי.

הטירה נקראת שלוס מנמוסינה, מנמוסינה הוא נהר הזיכרון ואלו השותים ממנו "ממשיכים לשבת בשובה ונחת על גדות הנהר ומלבים באין מפריע את זכרונותיהם ואת געגועיהם" עמ׳ 47

הקומה בה שוכנים תושבי העיירה נקראת שער השמיים, הקומה בה מתאכסן המחבר נקראת הוילון (מושג בקבלה) ולפרוייקט התיעוד כולו קוראים "דובב שפתי ישנים"…..

בין כל הדיירים, משתתפי פרוייקט העדות, המוצגים תחת שם בדוי, נמצא גם אביו של המחבר, המוצג בשם חווקין, איתו הוא רוצה לסגור קצוות, להעלות זכרונות ואולי למצוא מחילה ושלווה לנפש.

המחבר נחשף לדמותו של אביו בצורה שלא הכיר בחייו, הוא שואל שאלות, מקשה קושיות ומלבן רגשות. נגעה לליבי מאוד השיחה בה התוודעו זה לזה.

בנוסף למפגשים האישיים עם אביו היו גם המפגשים הקבוצתיים עם שאר דיירי הטירה. גברים ונשים שופעי סיפורים מקוריים או משועתקים מעיירות אחרות אשר לכולם מטרה אחת, ליצור ספר יזכור לעיירה אוברוץ'. ספר שיהיה שונה מספרי היזכור של העיירות האחרות.

מאוד אהבתי את זה שלאורך כל הספר משולבים פסוקים ואיזכורים של מאורעות בתנ"ך ובתלמוד כדי לתאר סיטואציות שונות ורגשות שונים. הרעיון של הספר כולו קסם לי מאוד. דרך נהדרת לסגור קצוות ולטהר רגשות על ידי כח הדמיון והמילה הכתובה.

קריאה מהנה.