עמוס ויגאל חברים הרבה שנים, עוד מימי השירות הצבאי. חברות אמיתית שכזאת לא מוצאים בכל יום. הם עובדים יחד בצמוד במכבסה שבבעלותו של יגאל בהרמוניה ומבלים יחד גם עם נשותיהן חנה וסוזי.
עמוס נשוי לחנה, לזוג אין ילדים. כל אחד חי את חייו, עמוס רוב היום עובד במכבסה ואישתו שוחה כל יום בבריכה ומציירת בממ"ד הביתי מתי שמתפנה.
ליגאל וסוזי שני בנים גדולים, שניהם כבר מעל גיל עשרים. איתן, הקטן מבניהם נסע ללמוד באמסטרדם ויהודה הבכור גם עם הוריו בבית. יהודה איך לומר אינו אדם רגיל. בתור ילד חווה לקויות כאלו ואחרות וכבר בכיתה יא' נשר מהלימודים. למורת רוחו של אביו הוא מצטרף לעבודה במכבסה, עובדה שהגדילה את החיכוך שגם ככה היה בין האב לבנו.
בין יגאל לסוזי היתה אהבה גדולה אך היתה גם תלות של סוזי ביגאל או יותר נכון התעמרות מצידו.
הספר מספר את סיפורם של שתי הזוגות ואת סיפורם של איתן ויהודה, ילדיהם של יגאל וסוזי. מהסיפור עולה שהם כמאין משפחה אחת גדולה. הם עברו הרבה ביחד והם לגמרי אחד בשביל השני. ערך החברות עולה לא פעם במהלך הקריאה, בהחלט אפשר לומר שקראתי על חברות עמוקה ואמיצה, חברות רבת שנים.
הסיפור מביא את האינטרקציות והתחושות הבין אישיות שלהם אבל לא רק. הוא מספר גם על הקשיים והבלבלות של כל אחד עם עצמו, על חיפוש עצמי, על משקעים מהעבר ועל החלומות לעתיד.
אם תרצו לגלות כיצד הכל מתחבר לסיפור אחד, פשוט תקראו.
אין פה עלילה גדולה, אין פה סיפור יוצא דופן אבל כן יש פה סיפור נעים, אותנטי ועדיין שבשקט בשקט התגנב לי ללב.
