Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
ציפור המזל שלי
תגית:
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 157
אוה היא נערה מאושרת המתגוררת בעיר פיוטריקוב בפולין. יש לה משפחה מלוכדת ואוהבת, יש לה חברות שאיתן היא אוהבת לשחק, לצחוק וללמוד, ולפי העוזרת גניה, יש לה אפילו ציפור מזל היושבת על כתפה ושומרת עליה. אך חייה של אוה משתנים ביום אחד כשהמלחמה הגדולה מתחילה. הנאצים פולשים לפולין ונדמה שהעולם משתגע ושכל מה שהיא מכירה משתנה לבלי הכר. הסיפור מלווה את חייה המרתקים והקשים של נערה מיוחדת זו שמנסה להישאר אנושית גם במקומות הגרועים ביותר, שהלימודים בביתו של הפרופסור הפולני שמסתכן בחייו כדי ללמדה בגטו ממלאים את חייה ונותנים להם משמעות, ושכל הרע שקורה לה ולמשפחתה לא מצליח לכבות בה את התקווה ואת האהבה. חנה ליבנה היא סופרת ומשוררת ילידת יבנאל. הוציאה לאור שמונה עשר ספרים, זכתה בפרסים ספרותיים וספריה נקראים בבתי ספר במסגרת "סל תרבות", "סופר אורח" ו"מצעד הספרים". בספריה המרגשים היא נוגעת בצד העמוק והנסתר שבנפש האדם.

ביום השואה האחרון פורסם באינסטגרם סיפור מקורי על השואה שנקרא "הסטורי של אווה", בינו לבין הספר הזה מצאתי קווי דמיון משותפים, אם כי אין מדובר כלל באותו הסיפור.
שני הסיפורים מספרים על נערה בשם אווה עם חיים יפים ושגרתיים שנקטעים על ידי המלחמה הנוראית.

בספר מסופר סיפורה של אווה נוסנוביץ המתגוררת עם משפחתה בעיר פיוטרקוב שבפולין. משפחתם מבוססת כלכלית והם גרים בבית נאה.
אווה מתוארת כילדה חכמה, חברותית ומלאת שמחת חיים הגדלה במשפחה אוהבת, מכניסת אורחים, שתמיד מקפידה לסייע לזקוקים לכך.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חייה של אווה ומשפחתה משתנים. מוטלים גזירות אנטישמיות על היהודים, המחמירות בהדרגה.
בתחילה היא ואחותה נאלצות להפסיק ללכת לבית הספר, אחר כך המשפחה נאלצת לעבור להתגורר בגיטו הצפוף, שם הם מתמודדים עם מחלות, רעב ופחד, ועם מצב שמחמיר מיום ליום, ולבסוף אווה מגיעה למחנה הנורא ברגן בלזן.

הסיפור שמותאם לנוער, מסופר מנקודת מבטה של אווה. בתחילתו נקודת המבט היא של ילדה, ההופכת בהמשך לנערה ולאחר מכן בעקבות מה שעובר עליה נקודת המבט הופכת בוגרת יותר. נראה כי היא מתבגרת בבת אחת, היא מאבדת את תום הנעורים, עוברת תהליך התפכחות כואב, ומבינה כי החיים אינם תמיד הוגנים ויש גם הרבה רוע בעולם.
היופי בדמותה של אווה שלאורך כל הדרך, גם ברגעיה הקשים, וגם במקומות בהם מתייחסים אליהם כתת אדם, היא מקפידה לשמור על צלם אנוש, להתנהג בהגינות, בכבוד ובאנושיות.

הספר בנוי מפרקים קצרים, כתוב בשפה קלילה ואינו מפרט יותר מדי את תיאורי הזוועה זאת מכיוון שהוא מיועד במקור לנוער.
הוא איננו ארוך במיוחד, וסיימתי אותו תוך מספר שעות, ובסופו של דבר מצאתי אותו גם אני כספר עצוב, לעתים אופטימי, ומאוד מרגש.

לסיכום- זהו סיפור אמיתי על ילדה מתוקה שנכנסת ללב.

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. חנה ליבנה

    תודה על הסקירה המצויינת, התרגשתי, חנה ליבנה

    1. חוי הראל

      תודה רבה! מתנצלת על התגובה המאוחרת..רק עכשיו ראיתי את מה שכתבת..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן