ציפור המזל שלי – סקירה של חוי הראל

ביום השואה האחרון פורסם באינסטגרם סיפור מקורי על השואה שנקרא "הסטורי של אווה", בינו לבין הספר הזה מצאתי קווי דמיון משותפים, אם כי אין מדובר כלל באותו הסיפור.
שני הסיפורים מספרים על נערה בשם אווה עם חיים יפים ושגרתיים שנקטעים על ידי המלחמה הנוראית.

בספר מסופר סיפורה של אווה נוסנוביץ המתגוררת עם משפחתה בעיר פיוטרקוב שבפולין. משפחתם מבוססת כלכלית והם גרים בבית נאה.
אווה מתוארת כילדה חכמה, חברותית ומלאת שמחת חיים הגדלה במשפחה אוהבת, מכניסת אורחים, שתמיד מקפידה לסייע לזקוקים לכך.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חייה של אווה ומשפחתה משתנים. מוטלים גזירות אנטישמיות על היהודים, המחמירות בהדרגה.
בתחילה היא ואחותה נאלצות להפסיק ללכת לבית הספר, אחר כך המשפחה נאלצת לעבור להתגורר בגיטו הצפוף, שם הם מתמודדים עם מחלות, רעב ופחד, ועם מצב שמחמיר מיום ליום, ולבסוף אווה מגיעה למחנה הנורא ברגן בלזן.

הסיפור שמותאם לנוער, מסופר מנקודת מבטה של אווה. בתחילתו נקודת המבט היא של ילדה, ההופכת בהמשך לנערה ולאחר מכן בעקבות מה שעובר עליה נקודת המבט הופכת בוגרת יותר. נראה כי היא מתבגרת בבת אחת, היא מאבדת את תום הנעורים, עוברת תהליך התפכחות כואב, ומבינה כי החיים אינם תמיד הוגנים ויש גם הרבה רוע בעולם.
היופי בדמותה של אווה שלאורך כל הדרך, גם ברגעיה הקשים, וגם במקומות בהם מתייחסים אליהם כתת אדם, היא מקפידה לשמור על צלם אנוש, להתנהג בהגינות, בכבוד ובאנושיות.

הספר בנוי מפרקים קצרים, כתוב בשפה קלילה ואינו מפרט יותר מדי את תיאורי הזוועה זאת מכיוון שהוא מיועד במקור לנוער.
הוא איננו ארוך במיוחד, וסיימתי אותו תוך מספר שעות, ובסופו של דבר מצאתי אותו גם אני כספר עצוב, לעתים אופטימי, ומאוד מרגש.

לסיכום- זהו סיפור אמיתי על ילדה מתוקה שנכנסת ללב.