ג'ספר הוא ילד בן 13, ילד לא רגיל. "החיים שלי הם קליידוסקופ של צבעים שרק אני יכול לראות". הוא רואה צורות וצבעים לכל הצלילים. הוא נמצא על הרצף האוטיסטי, יש לו עולם משלו. לכל מה שהוא רואה ושומע יש לו הגדרה מדוייקת של צבע. הוא גר בבית עם אביו לבדם. אין להם משפחה, אימו מתה מסרטן וסבתו האהובה ממש שבועיים אחר כך.
חייו של ג'ספר משתנים כששכנה בשם בי לרקאהם עוברת לגור בבית ממול. אחד הדברים שג'ספר אוהב זה להשקיף במשקפת על הציפורים שבי מגדלת ועל הדרך גם על בי..
ג'ספר ובי מתיידדים והיא מבקשת ממנו עזרה – לחלק פליירים בבית הספר, היא מלמדת מוזיקה ותשמח להכנסה. כעת משעברה לגור בבית של אמה לאחר שזו נפתרה, היא מנסה להתחיל בחיים חדשים. היא מתחילה לתת שיעורי מוזיקה לנערים בגילו של ג'ספר ועל הדרך גם ניהלה איתם יחסים לא כשרים.
הסיפור הופך להיות מעניין הרבה יותר שבי נעלמת וג'ספר רואה צבעים של רצח. הוא משוכנע שהוא רצח אותה ואביו מכסה אחריו, הם מסתירים את האמת מהמשטרה. לאורך כל הסיפור אביו מזהיר אותו שלא לפלוט שום דבר למשטרה. מאחר וג'ספר אינו מזהה פרצופים בגלל המגבלה שלו הוא זוכר במעורפל פרטים מהערב בו נעלמה בי והוא בטוח שהוא רצח אותה בסכין.
מי רצח את בי לרקהאם ולמה? מה יהיה סופו של הסיפור?
הסיפור נע בין שני צירי זמן, לפני ואחרי ההעלמות של בי. הוא מסופר באיטיות, יש לעיתים קטעים שהיו מתי מבחינתי, אבל אז הסופרת השכילה לשלב מידע פיקנטי לסיפור שגרם לי לרצות לקרוא עוד ועוד. סקרן אותי לדעת מה באמת קרה לבי. ספר צבעוני בהחלט שכתוב היטב. למרות שלא קרו בו יותר מידי התרחשויות והקצב שלו איטי (בד"כ מתקשה עם כאלה) משהו בו היה נכון וטוב. הוא משך אותי לקרוא בו בעיקר בזכות הרעיון והכתיבה שנעמו לי.
ממליצה לכם בחום לקרוא את הספר המיוחד הזה!
