ג'ספר הוא ילד מיוחד, יש לו סינסתזיה- הוא שומע קולות ומתרגם אותם לצבעים, כך שלכל אדם יש את צבע הקול שלו, וכך גם לחיות. הוא גם לא מזהה פרצופים (בכך הסינסתזיה עוזרת לו, כי בכל זאת לכל אחד יש את צבע הקול שלו) ובנוסף לכול הוא גם על הרצף האוטיסטי, כל זה כשהוא רק בן 13. השכנה של ג'ספר, בי לרקהאם, גרה בדיוק מול חלון ביתו, והם נקשרים מאוד, בעיקר בזכות התוכים שג'ספר משכנע את בי לרקהאם להאכיל. יום אחד בי נעלמת, וג'ספר בטוח שהוא זה שרצח אותה.
לג'ספר יש מערכת יחסים מוזרה וחד צדדית עם המשטרה, בכל פעם שהוא חושב שיש צורך הוא מתקשר למוקד, ברוב הפעמים הם מתעלמים ממנו אך כשמתפוצצת פרשת אוהבים שבי מעורבת בה, בדיוק אחרי שהיא נעלמת, והמשטרה נמצאת הרבה בסביבה, נראה שהמוקד קשוב יותר לג'ספר, גם כאשר הוא מתקשר לחינם.
ג'ספר מנסה בכל יכולתו להיזכר ברצח של בי, להבין בכלל איך קרה שהוא רצח אותה, אבל יש לו המון חורים בזיכרון של היום הזה. הוא הולך אחורה בזיכרונות שלו ונזכר בהיכרות שלו עם בי, ובכל החוויות שלו איתה, בכל פעם שהוא חוזר לערב של הרצח הוא נזכר בעוד קצת, עד שהוא מגלה הכול.
הספר כתוב מעיניו של ג'ספר, מה שקצת מקשה על הקריאה, יש חלקים שחוזרים על עצמם קצת, בהתאמה לג'ספר. כך שממש חווים את תחושותיו ואת עולמו. אמנם הקריאה קשה, אבל היא שווה את זה לגמרי, וברגע שנכנסים לראש של ג'ספר מצליחים להבין את הדברים הרבה יותר.
התיאורים בספר ברוב המקרים עושים חשק לקחת מכחול ולצבוע, ובעיקר להגיע לגוון המדויק של כחול קובלט, ואולי גם קצת רצון לצבוע בכחול שמיים.
הספר עצמו עשוי מדפים שעושים הרגשה של חו"ל, כאילו אני בכלל קוראת ספר באנגלית ומסיבה שעוד לא ברורה, זה עשה לי יותר כיף לקרוא ככה.
שורה תחתונה: ספר מתח בצבעים וקולות!
