Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
צבע הרצח של בי לרקהאם
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 428
ג'ספר בן השלוש־עשרה חי בעולם של צבעים מרהיבים שאף אחד אחר לא יכול לראות. מילים, מספרים, קולות של אנשים – לכל דבר יש גוון ייחודי משלו. אבל לאחרונה ג'ספר נרדף על ידי צבע שהוא לא אוהב ולא מבין – צבע הרצח. הוא בטוח ששכנתו החדשה, בִּי לרקהאם, נרצחה. אבל איש אינו מתייחס ברצינות לדבריו. לג'ספר יש קושי מיוחד בזיהוי פרצופים וקשה לתפוס רוצח כשאתה לא יכול לזהות את פניו. איך יצליח לשכנע את השוטרים? הוא משחזר שוב ושוב את אירועי החודשים האחרונים כדי לגלות מה קרה באותו ערב לפני שבי נעלמה. בזמן שהוא נאבק לפרום את הקשרים הסבוכים של הזיכרונות והצבעים הלא־מהימנים שמסתירים ממנו את האמת, אורב לו בצללים מישהו שנחוש לעצור אותו – בכל מחיר. ברומן מקורי ויוצא דופן זה, אנו פוגשים גיבור ייחודי, החושף אותנו אל העולם כפי שהוא נתפש בחושיו של נער על הרצף האוטיסטי, ללא המסכות והשקרים שמאחוריהם מסתתרים כל האנשים הרגילים כביכול. שרה ג' האריס היא סופרת ועיתונאית. צבע הרצח של בי לרקהאם הוא רומן הביכורים שלה.

החיים שלי הם קליידוסקופ מרגש של צבעים שרק אני יכול לראות.

לפני שהתחלתי לקרוא את הספר הזה קראתי קצת בגוגל על תופעת הסינסתזיה (עירוב חושים) כי מאד הסתקרנתי במה מדובר ומסתבר שזאת תופעה שאחוז אחד מכל אנשי העולם סובלים ממנה
והיא מתבטאת בכך שחמשת החושים מתערבבים ומתבלבלים וכך קורה שמאכלים למשל מקבלים קול, ומוסיקה מקבלת צבע או ריח וכו'.

ג'ספר וישרט הוא נער אוטיסט בן 13 שחי עם אבא שלו לאחר שאמו הלכה לעולמה.
חייו של ג'ספר ססגוניים ומלאים בצבעים, קולות וריחות. ג'ספר סובל מתופעת הסינסתזיה שגורמת לו לערבב בין החושים וגם מקשה עליו לזהות פרצופים.
כשג'ספר בטוח שהשכנה שלו ומורת המוזיקה בי רקהאם נרצחה, הוא ניגש עם אבא שלו לתחנת המשטרה אבל בלי גופה ובלי זיהוי פנים אין מה לחקור.
ג'ספר לא מצליח לזהות אפילו את פניו של אביו, כל אחד בעיניו מזוהה לפי צבע אחר והוא רואה צבעים כשהוא שומע קולות.
כל בן אדם מאופיין על ידו לפי הקול שלו וככה הוא מחליט אם זה בן אדם אהוב או שנוא ויודע להבדיל בין טוב לרע.

אני שמח שאני לא כמו רוב המתבגרים, כי אני רואה את העולם במלוא הדרו הססגוני. אני לא יודע להבדיל בין פרצופים אבל אני רואה את צבע הקולות וזה עדיף בהרבה. (עמ' 14)

ג'ספר אוהב לשבת בחלון ולעקוב אחרי הציפורים והשכנים שלו וגם לצייר את מה שהוא חושב שהוא רואה עם הרבה צבעים.
ג'ספר מאד מתגעגע לאמא שלו, הוא הרגיש שהיא היחידה שהיתה שותפה לחוויית הצבעים שלו והיחידה שהבינה מה עובר עליו, חייו עם אביו לא פשוטים, הוא פחות סבלני כלפיו ולא רואה את העולם כמוהו.
ג'ספר אובססיבי לגבי העלמותה של בי, ואין ספק שהוא יודע משהו יותר ממה שהוא מוכן לגלות או שהוא פשוט מדחיק את האמת אבל הבעיה שגם ככה אף אחד לא באמת מאמין לו שמשהו נורא קרה לה.
אבל עד שהתעלומה הזאת תפתר, הוא ממשיך לשגע את המשטרה עם קריאות שווא ולדמיין בראשו תסריטים אפשריים לאמת מאחורי כל הסיפור.

אז מה באמת קרה לבי לרקהאם ולאין היא נעלמה?

העלילה מתארת את ההווה ואת העבר כאשר בי רק הגיעה לשכונה והצליחה למשוך את תשומת לבו של ג'ספר וגם להרגיז לא מעט שכנים.
נשבתי בקסמו ובתמימותו של ג'ספר, הצבעים שבהם תיאר כל אחד שנקרה בדרכו הצחיקו אותי והוא קצת הזכיר לי את דמותה שובת הלב של אלינור אוליפנט.
חייו לא היו אפורים לרגע והיו בהם צבעים חמים וקרים, מרגיעים ומשעשעים.
ג'ספר אמיתי ונאמן לאמת שלו כי הוא יודע שיש רק אמת אחת והוא לא מהסס לומר אותה, אין לו פילטרים או מעצורים, מה שהוא חושב הוא מיד אומר וזה סוד הקסם שלו.
הסוף מאד הפתיע אותי ולא צפיתי אותו. הספר מקסים ונוגע ללב וג'ספר הוא ילד אחד ומיוחד ודמות ספרותית שקשה מאד שלא להתאהב בה - מומלץ לקריאה!

קריאה מהנה.

 

 

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן