אני לא יכולה להחביא שום דבר בקול שלי, לא חושבת שהייתי יכולה לשקר גם אם מישהו היה מכריח אותי.
אנגליה שנת 1830
מרי היא נערה בת 15 שגרה בכפר אנגלי עם הוריה, סבה ושלושת אחיותיה הבוגרות.
מרי ששיערה כצבע החלב נולדה עם עיוות ברגל שגורם לה לצלוע והיא איטית פיסית ומנטלית ואף אנלפבתית מכיוון שאביה העדיף שבנותיו יעזרו לו במשק מאשר שילכו לבית הספר וילמדו קרוא וכתוב ושאר דברים שלא יועילו להן בעתיד.
אביה של מרי נוהג בבנותיו ביד חזקה והוא שולט על כל יושבי הבית אם זה באלימות פיסית או מילולית ואת רוב המכות חוטפת מרי.
יום אחד, מודיע אביה של מרי שהיא עוברת להתגורר בבית של הכומר ואשתו החולה, כדי לשמש כעוזרת הבית שלהם.
מרי שכל חייה היתה צמודה לבני משפחתה, נחרדת מעצם המחשבה שתצטרך לגור עם אנשים זרים הרחק מכל מה שהכירה כל חייה.
אף פעם לא ישנתי במיטה שהיא לא המיטה שלי ותמיד אחת האחיות שלי ישנה אתי. אף פעם לא הייתי רחוק מהבית. (עמ' 53)
כשמרי מגיעה לבית הכומר היא מיד מתקבלת בזרועות פתוחות על ידי עדנה, הטבחית ומנהלת משק הבית שלוקחת אותה כפרוייקט אישי שלה וגם דורשת ממנה לעבוד ללא לאות.
מרי אמנם מקבלת קורת גג תחת ראשה ומזון לפיה אבל הגעגועים שלה הביתה מכריעים את נפשה והיא לא רוצה להישאר בבית הכומר.
עם הזמן היא מתרגלת לשהיה שלה שם ואף נקשרת לאשתו החולה של הכומר ומטפלת בה במסירות רבה.
מרי רוצה יותר מכל ללמוד קרוא וכתוב והכומר מוכן לעזור לה אבל לכל דבר יש מחיר ומרי מבינה שכנראה המחיר הולך להיות כבד.
מה יקרה למרי והאם היא תצליח להגיע לחופש המיוחל ולהתקדם מחיים של משרתת ואיכרה?
אהבתי את דמותה של מרי ובמיוחד את עצם היותה כנה ואמיתית וגם שנונה ופיקחית.
מרי היא סוג של אישה/ילדה שלא מהססת להביע את דעתה בכל נושא ולא מפחדת משום דבר ואף אחד. היא מספרת את סיפורה בשפה עילגת כאילו היתה ילדה קטנה אבל אין ספק שיש בין המילים הרבה רגש ועצבות עמוקה.
הספר היה רגיש ונגע בתקופה לא פשוטה בה נשים היו חסרות אונים ולא יכלו לצאת לעצמאות ולהגיע לחופש שלהן בזכות עצמן, ספר מקסים ומרגש.
קריאה מהנה.
