הספר שלפנינו הוא אוסף של סיפורים שהתרחשו במשפחתה של ריטה. סיפורים מטהראן הרחוקה לפני עשרות שנים וסיפורים שהתרחשו בישראל של שנות השבעים של המאה הקודמת, חוויות שלהם כעולים בתחושה קשה של מהגרים.
ריטה מספרת על נניג'אן שחיתנה את בנה שבא בימים (היה הן 28), עם נערה צעירה ויפת מראה שראתה ברחוב. כבר ביום החתונה היא התחרטה והפריעה למהלך התקין של החתונה, בהמשך אף ניסתה להכות את כלתה ההרה במטאטא.
ריטה מספרת על דודתה גולנאר טובת הלב שהיתה מחביאה חצי מטבח כדי להביא לאחיינים שלה אוכל כשהיא מסתירה אותו בתוך הצ'אדור שלה מעיני בעלה.
היא מספרת על החופשה שלהם בים בתור ילדה. חודשיים מראש אמא סיפרה להן עליה והיא ואחיותיה בתור ילדות חיכו לחופשה בכליון עיניים. הן ארזו בכל יום ציוד לחופשה (אמן החזירה למקום) ותכננו אותה לפרטי פרטים. כולם נסעו באוטובוס במשך שעות עד שהגיעו לחוף המיוחל. ריטה סיפרה על מקרה משעשע שהיה לה שם עם ארסטו, נער שעשה להם מופע קסמים לא שגרתי…
ריטה מספרת גם על תחילת דרכה המקצועית בתור ילדה. על ההופעות הגנובות בחנות המקומית ועל השירים שכתבה בהחבא במחברת בתור ילדה בבית ספר יסודי. מסתבר שהיצירתיות והכשרון שלה היו שם כבר מגיל צעיר. היא סיפרה על השירים שליוו את ילדותה ואני נזכרתי בהופעה המשובחת שלה כששרה את שיריה בפרסית. פתחתי יו טיוב באמצע הקריאה והקשבתי לה שרה בפרסית.
ריטה היטבה לתאר את הקושי להסתיר את היהדות שלהם בטהראן ואת הקשיים בעליה לארץ. מהפחד "מהאוטובוס הגדול" שהביא אותם לארץ, עד לקשיי ההסתגלות בבית הספר, לקשיי השפה ולקשיי הפרנסה שהיו להוריה. בתור ילדה קטנה היא נפגעה מהילדים הרעים שצחקו עליה והתבצרה בביתה. שם הבינה שהיא לא לבד, כולם מתמודדים עם קשיים בדרך כזו או אחרת ובסופו של דבר צריך להסתכל לקשיים בלבן של העיניים ולהתמודד.
עוד ועוד חוויות, בכתיבה צבעונית, שממחישה כל משפט מספרת ריטה על ההוויה הפרסית של משפחתה. היא פרטה המון על הסביבה, על האוכל, על הרחוב ועל האנשים מסביב. במהלך הקריאה, הריחות והטעמים היו מוחשיים כל כך עד שהתחשק לי לאכול אוכל פרסי מסורתי, ריטה הצליחה במה שכיוונה אליו, ליצור אוירה מתאימה לקורא, להעביר את החוויה הפרסית.
נהנתי מהספר בעיקר מהעובדה שהרגשתי שלקח אותי למסע. הוא לקח אותי לטהראן, לפעם, למנהגים אחרים, למאכלים שונים ממה שאני מכירה, הוא לקח אותי הרחק מפה.
הוא לא רק לקח אותי לטהראן אלא גם להופעות של ריטה. לקראת סוף הספר הרגשתי את השירים שלה איתי, שמעתי את קולה.
אהבתי ואני פה כדי לומר לכם, תקראו! ספר מקסים!
