Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
פתאום הכול השתנה
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2018
מספר עמודים: 293
"פתאום הכול השתנה" מאת ליאת לידה-סנדומיר הוא ספר לבני נוער המבוסס על סיפור אמיתי. בסוף שנת 1985 תלמידי כיתה ז' 12 מחטיבת הביניים 'ברנר' בפתח תקווה יצאו לטיול וכשהגיעו לצומת הבונים, אירעה תאונה ורכבת פגעה באוטובוס בו נסעו. תשעה עשר תלמידים, מורתם, אם מלווה, ונהגת האוטובוס נספו. הסיפורים המוצגים בספר מתארים את קורות הילדים ואלו מבוססים על הדמויות האותנטיות של ילדי הכיתה ומורתם כפי שעולים מתחקיר עם בני משפחותיהם ועם חבריהם בני השכבה. הכל התחיל במריבה הסוערת בין נטע-לי לאלון, מסוג המריבות האלה שאחריהן הכל משתנה ודבר לא נותר כפי שהיה. איש זר ומוזר, הנקלע לחורשה הסודית של השניים, שעד כה הייתה שלהם בלבד, מנסה לעזור להם להתפייס באמצעות סיפוריהם של נערים שאת זהותם אינו מסכים לחשוף. "אתם בני שתים עשרה. הם היו בני שתים עשרה... הם למדו בכיתה ז 12,  בדיוק כמוכם", הוא ממלמל ומתנשם בכבדות. הוא שולף מתיקו עשרים מחברות תלמיד חומות וישנות ובהן סיפור על הילדים ההם" (מתוך הספר). אלון ונטע-לי שבים למקום הסודי שלהם ופוגשים באיש המוזר מדי שבוע. הדרמה המתחוללת ביניהם נבנית פרק אחר פרק, כאשר בכל פעם הם מגוללים בפני האיש פן אחר לקונפליקט ביניהם, והוא מצידו מוצא בכל פעם 'חולייה מקבילה' לזאת בעלילות כיתה ז' 12 שעוזרת להם להתמודד עם ה'משוכה' שלפניהם.

כשאסון הבונים התרחש ב 11 ליוני שנת 1985, אני הייתי נערה בת 14 ואני רק זוכרת שכל המדינה הזדעזעה מהמקרה הנוראי. באסון נהרגו 19 ילדים כולל המחנכת שלהם ואם מלווה כאשר אוטובוס
שלקח אותם לטיול התנגש ברכבת נוסעת.

עלילת הספר נפתחת בהווה כאשר גבר משונה מספר לשני ילדים בני 12 סיפור על ילדים בני גילם והקורות אותם מלפני 30 שנה.
אמיר ועודד הם שני חברים טובים בני 12 שמחוברים אחד לשני עוד מהגן, הם משחקים יחד כדורגל, נפגשים עם חברים, מתחילים לגלות את המין השני וגם מקווים שימשיכו ללמוד יחד גם כשיעלו
בשנה הבאה לחטיבת הביניים בתיכון ברנר בפתח תקווה.
בתחילת השנה הם מגלים לשמחתם שילמדו יחד שניהם בכיתה ז' 12 עם המחנכת אסתי.
אסתי מעולם לא חינכה כיתה והיתה מדריכת של"ח שכל חייה מוקדשים לאהבתה הגדולה לטיולים והמוטו שלה בחיים הוא: "מי שלא מביט, מפסיד את כל היופי."

הכיתה מונה עשר בנות ותשע בנים, הילדים נרתעים בהתחלה מאסתי אבל מסתבר שהיא צעירה, חברמנית ומורה שכייף יהיה להעביר איתה את השנה הקרובה.
כמו בכל כיתה, הבנים מחפשים לעשות מעשי קונדס והבנות רציניות ומשקיעות בלימודים, הם מתעניינים בעיקר בכדורגל והבנות מתעניינות בשירה, ציור וריקוד.
הבנים ממשיכים להסתבך ולהתפרע בכיתה ואף לקבל עונשים, הבנות מתאהבות בבנים, כולם יוצאים למסיבות כיתה, רוקדים, נהנים ממוסיקה של זמרי שנות השמונים ועושים כל מה שכל ילד בגילם עושה.
לכל אחד מהם היה חלומות, שאיפות, תקוות ואהבות ושני הסיפורים, של העבר וההווה נשזרים בתוך העלילה וכאילו שאין הבדל של 30 שנה בין סיפור לסיפור.
הילדים חווים את החששות של התבגרות, מעבר בין יסודי לחטיבת ביניים עם כל מה שמשתמע מכך וברגע גורלי אחד הכל משתנה והחיים קופאים והופכים לטרגדיה שאין ממנה חזרה.

הספר הזה העביר בי צמרמורת קשה, הסופרת ליאת לידה-סנדומיר מתארת את חייו של כל אחד מהילדים ובנוסף, הספר מלווה בציורים שלהם שזה בכלל שבר אותי, רק לחשוב איך החיים יכולים
להסתיים ברגע גורלי אחד, הילדים האלה לא הלכו לצבא, לא התחתנו, לא הביאו ילדים לעולם, הם נשארו לנצח בגיל 12.5. ספר לא פשוט לקריאה כאשר יודעים איך כל זה עומד להסתיים אבל עם
זאת הוא מנציח בצורה יפה את כל אחד מהילדים הללו שישארו לנצח ילדים.

קריאה מהנה.

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן