Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
פרש תורכי ונערה
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 348
בין סמטאותיה הססגוניות של איזמיר בשנות הארבעים, עיר נמל תוססת והומה, ובין חופה של הרצליה, "המושבה של חוזה המדינה", נפרשת סאגה משפחתית רומנטית ומרגשת על אהבה ונדרים שמתווים דרך לחיים שלמים. אורו סונסינו, ילדה קטנת קומה ומלאת תושייה ממשפחה קשת יום, תנוע בסערה בין שתי הערים הללו. קודם על פני הים האגאי באוניית עולים רעועה, ואז בזיכרונה, כשאין לה ברירה אלא להתבגר. מתוך נוף מעברות אפור ושגרת עבודה שוחקת מול פסי יצור, חייה יתמזגו עם חייו של הפרש שלה, מי שמאז ילדותה ציפתה לו בלי שתבין. רעב מכרסם, חורפים קשים, פרידות כואבות וגזירות גורל מרות, הופכים ליסודות של חיים מלאי שמחה והומור, חיי משפחה המתובלים בשפת הלאדינו הצבעונית ונרקחים בתוך מטבחים צפופים, בין אדי שום ואורז לבן ומופלא. שירן גבאי דמרי עושה ברומן הביכורים שלה מעשה מכושף ומאירה חלק חשוב ונשכח מהנרטיב הישראלי הגדול. בעטה מלא האהבה והחמלה, היא מכוונת זרקור אל סיפור העלייה מתורכיה, דרך סיפורם של אישה אחת ושל גבר אחד. שירן גבאי דמרי, ילידת 1987 , סופרת, משוררת ועורכת דין. פרש תורכי ונערה נכתב בהשראת סיפורי הזיכרונות ששמעה לאורך השנים מסבה וסבתה, הלוא הם הפרש התורכי והנערה.

בין משפחת סונסינו למשפחת פרנקו יש קשר דם, שתי המשפחות חיות באיזמיר, אך כל משפחה גרה בקצה אחר של העיר. החיים באיזמיר לא פשוטים, והמרחק הפיזי הלא-גדול בין המשפחות לא מספיק בשביל שהמשפחות יתראו. אחרי כמה שינויים שקרו בחיי כמה משפחות באיזמיר, מגיעה הזדמנות לשתי המשפחות והן עולות לארץ ישראל ומגיעות למחנה עולים. במחנה העולים הן גרות סמוך זו לזו וקשרי המשפחות מתחזקים, אך כשמגיעה העת לעזוב למעברות, המשפחה שוב מתפצלת לשתיים. קשיי הפרנסה והצפיפות לא מורידות מהשמחה של כל אחת מהמשפחות, אך המרחק הרב ביניהם מביא לכך שהן כמעט ולא מתראות, עד שנפש נקשרת בנפש, והאיחוד קורה מחדש.

כשקראתי את התקציר של הספר לראשונה, לא כל כך התלהבתי ממנו, אבל זו הייתה קריאה של תקציר באינטרנט, כשהספר עוד לא בידיים שלי. כשהספר הגיע כעותק קריאה לחנות בה אני עובדת, הוא הגיע בתוך שקית אורגנזה, עם גלויה יפיפייה, ועם חטיף רחת-לוקום קטן, והרגשתי כבר אחרת לגמרי כלפי הספר, האריזה שלו והחפצים הנלווים עשתה לי חשק לקריאה והחלטתי לנסות את מזלי.

הסיפור עצמו כתוב בשפה עשירה ומשולבים בו אימרות בתורכית שעוזרות לשמור על האותנטיות של הסיפור, לכל האימרות יש פירושים בתחילת הספר, כך שאם שכחנו מה פירוש המילה, תמיד אפשר לחזור ולהסתכל בנוחות. הספר מביא עימו, חוץ מסיפור אהבה, גם את סיפורם של העולים לארץ, בשנים שאחרי קום המדינה. את קשיי הפרנסה, את הצפיפות בה גרו במחנות העולים, את הבדלי השפה, ואת רשימות ההמתנה למעברות ואחר כך לשיכונים.

לא היה לי כל כך פשוט לקרוא בספר, וכשהגעתי למחציתו, עצרתי ועשיתי הפסקה עם ספר אחר, ורק אחרי שסיימתי אותו, חזרתי לספר הזה. השפה קצת הכבידה עליי, ולפעמים קצת הרגשתי שהסיפור לא בדיוק מתקדם. אבל יש איזשהו קסם בסיפור, למרות כל הקושי, החזרה לימים של קום המדינה, לקיבוץ הגלויות ולערבות ההדדית ששררה. יש גם משהו בערגה הזו לארץ ולשפה, שמוסיף נדבך, שאולי למי שנולד וגדל כאן, כמוני, היה חסר. הספר מתאים למי שאוהב להתרפק על העבר, ולא מפחד מלקרוא על קשיים שמהולים בשמחה, הוא מתאים למי שאוהב רומן היסטורי טוב, ולמי שרוצה לזכור מה היה לנו פה פעם, ולראות מה יש לנו היום.

שורה תחתונה: כשהספר מגיע עם אווירה טובה, הכול נראה אחרת!

אהבתם? שתפו!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן