פרספקטיבות שבורות
ספר אשר נע בין תקופת מלחמת המפרץ לבין תקופות מלחמת העולם הראשונה והשנייה. מרטין וייס קשיש בן 91 ניסה לשים קץ לחייו לאחר שסעד את רעייתו רגינה , חולת הסרטן, ברגעיה האחרונים בביתם עד למותה. בהיותו שרוע על מיטת בית החולים מחובר לצינורות רבים, הוא מבין כי נותר בחיים אך סביבתו קובעת כי הוא בקומה. הוא שומע את כל דברי הסובבים מבלי יכולת או רצון לפקוח את העיניים . חייו עוברים לפניו כבסרט. זיכרונות וקטעי זיכרונות שבורים מציתים את מוחו.
זיכרון ראשון והוא על כיסא הגלב (ספר ומגלח) נוטל ממנו את מחלפות ראשו. מעין טראומת ילדות ללא הכנה מוקדמת לקראת כניסתו לבית הספר . יהודי בבית ספר של גויים – זיכרון צרוב רע אך יותר קשה היה לקבל את העובדה כי המורה מצליף על ידו השמאלית, איתה כתב, כיון שכותבים רק ביד ימין ולקינוח משפילו לעיני כל הכיתה "ויסברג בוכה כמו ילדה". די מהר הופך מרטין לילד ולנער עצמאי . מחליט מוקדם מגילו תוך שינוי תאריך לידתו להתגייס לצבא הגרמני. מלחמת העולם הראשונה. כשרונו בריצה למרחקים, הציבה אותו כמוערך ויעיל בעיני מפקדים וצמוד אליהם. בריצתו זו הוא הציל את מפקדו אשר לימים השיב לו כגמולו הטוב במלחמת העולם השנייה. חלומו היה להיות טבח ולפתוח עסק לאחר המלחמה אולם חלומותיו נגוזו כשחזר מהמלחמה ואהובתו נישאה לאחר . הוא משקם את חייו במינכן. נישא לאלזה , נולד להם בן -מינפרד. הנישואין לא מצליחים להחזיק מעמד. חייו רצופים ניסיונות בלתי פוסקים להצליח בחייו.
מלחמת העולם השנייה פרצה . הוא נכלא במחנה הריכוז דכאו. עובר ימים קשים. שורד את המלחמה ומחליט בסופה להגיע לארץ ישראל. האם יצליח למצוא את בנו שעלה לפלשתינה לפני המלחמה?
הספר לוקח את הקורא קדימה ואחורה במנהרת הזמן תוך גילוי עוצמות פנימיות ומאבק עיקש ועמוק לשרוד את החיים. ספר מלא ברגישות. נוגע בסוגיות של בחירה -להיות או לחדול. מומלץ.
