Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
פרנצ'סקה
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 416
לפני שלושים שנה נמשתה מאגם בגולספונג גופתו של הנער פול ברגמן. על אף מחאותיה של חברתו הטובה פרנצ'סקה, המשטרה קבעה כי הוא התאבד. כמה שבועות לאחר מכן פרנצ'סקה נעלמת מביתה מבלי להותיר עקבות, וגורלה מעולם לא נודע. השוטרת צ'ארלי לאנגר חוזרת שוב לעיירה שבה נולדה, רדופת זיכרונות מילדוּת מורכבת. האחוזה שאותה הכירה כילדה עדיין מופיעה בחלומותיה, כמו גם  הנערה הנעדרת שפעם התגוררה בה. צ'ארלי משוכנעת שהחקירה טויחה בזמנו ונחושה בדעתה לחשוף את מה שאירע לפני עשורים. אך העניין שהיא מגלה בהיעלמותה של פרנצ'סקה חושף בריתות של שתיקה, מציף זיכרונות שהודחקו. ואם האמת תיחשף, מה יקרה לאלה שנשארו מאחור - ולאלה שכבר אינם?

צ'ארלי היא חוקרת שמתמודדת עם העבר. היא אמנם הולכת לעבודה, אבל עושה אותה על אוטומט, היא לא באמת שם. העבר שלה ושל אימה מטריד אותה, יש לה מחשבות וסיוטים וזה משפיע עליה מאוד. מדפיע עליה עד כדי כך, שצ'אלה, המפקד שלה מבקש ממנה לראות פסיכולוג ובהמשך גם לצאת לחופשה.

מאז שהיתה בת 14 היא לא ביקרה בעיירה הקטנה שבה גדלה עד שלפני כמה חודשים חקירה של מות נערה ( אנאבל, ספרה הראשון של הסופרת) היא חזרה לגולספונג ומשם הסיוטים, משהו מטריד את מנוחתה.

כשבעלה של חברתה הטובה עוזב אותה ואת ילדיה, צ'ארלי מנצלת את את החופשה המוצעת לה ונוסעת לעזור לה, היא נוסעת לגולספונג. לא רק העזרה לחברה של על הפרק. צ'ארלי קראה על העלמות נערה נוספת אותה עיירה, העלמות לא פתורה שהטרידה את מנוחתה.
פרנצ'סקה היתה נערה שלמדה בפנימיה שנפשה התעררה לאחר שחברה פול נמצא מת וטענו שהתאבד. פרנצ'סקה חשבה אחרת וטענה שמשהו הרג אותו. הרי היא הכירה את פול מקרוב וטענה שאין סיכוי שיתאבד. הוריה העשירים של פרנצ'סקה מחזירים אותה הביתה, לאחוזה הגדולה והישירה שלהם בגולספונג.

במקביל לתמיכה של צ'ארלי בחברתה היא חוקרת את הפרשה של פרנצ'סקה יחד עם חברה העיתונאי. הם הופכי אבן על אבן כדי להבין מה עלה בגורלה.

מה קרה בהמשך? אין לי מושג. הפסקתי לקרוא באמצע הספר. אהבתי את הספר הקודם "אנבל" אך מבחינתי הסופרת לא הצליחה לשחזר את ההצלחה. הספר התחיל מסקרן ואף מותח ואז נמרח כמו מסטיק, ההתרחשויות לא עוררו בי עניין ובטח שלא מתח. התאכזבתי מהספר והרגשתי שהוא מפוספס. מצטערת, אבל הפעם לא אוכל להמליץ.

אהבתם? שתפו!

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן