דן גר לו באסם בעיירה נידחת שם הוא בונה נבלים למחייתו. ביום בהיר אחר מגלה אלי ממש במקרה את האסם שלו ומופתעת לגלות את הנבלים היפים והמיוחדים.
ממש לפני שאביה מת היא עשתה רשימה של דברים שהיא רוצה לעשות לפני גיל 40, נגינה בנבל היא אחת מהן.
כשהיא נכנסה לחנות היא הוקסמה מהנבלים היפים ודן הוקסם ממנה, עד כדי כך שהיא קיבלה ממנו נבל במתנה, ככה סתם. כשאלי חזרה הביתה עם הנבל וכשסיפרה לבעלה על המחווה של דן, הוא דרש ממנה להחזיר לדן את הנבל, הוא טען שזו בטח לא מתנה רגילה וזר לא אמור לתת לה כזו מתנה.
בלית ברירה, בלב כבד, מחזירה אלי את הנבל. דן היה עצוב לקבלו חזרה אך כיבד את ההחלטה שלה. הוא מבטיח לשמור לה על הנבל אצלו באסם ואלי מצידה מבטיחה לחזור ולנגן בו.
היא חוזרת לנגן בו ואפילו לוקחת שיעורי נגינה אצל חברתו של דן.
אלי ובעלה חיים הרבה שנים יחד. אין להם ילדים ולכל אחד תחומי עיניין משלו. נראה כי הם חיים אחד ליד השניה וכל אחד מתפתח בכיוון אחר, בכיוון שלו. בתחילה אלי הסתירה ממנו את הניגון בנבל כי ידעה שהוא לא יבין אותה, אך היא ידעה שלא תצליח להסתיר ממנו את ההעלמויות שלה לאורך זמן, מתישהו היא תצטרך לספר לו…
הקשר בין דן התהדק ולא, לא כמו שאתם חושבים… הם היו חברים טובים, דאגו אחד לשני, כיבדו האחד את השני ועשו הכל כדי שלאחר יהיה טוב. דן הכיר לה עולם חדש שלא הכירה של נבלים ושל נגינה ואלי דאגה לו, אירחה לו חברה ופשוט היתה שם בשבילו.
מה יקרה בין השניים? האם סודה של אלי יתגלה?
מה יהיה סוף הסיפור?
לא תקראו, לא תדעו. ספר מקסים שהנעים לי את סוף השבוע. הדפים עפו למרות שהעלילה היתה מעט איטית עבורי בחצי הראשון של הספר אך תפסה תאוצה בהמשך. אהבתי את דמותה החזקה והערכית של אלי, פחות התחברתי לדמותו הלא יוצלחית של דן.
זהו ספר על אהבה, ערכים, חלומות והגשמתם ובעיקר על אומץ לעשות את מה שנכון.
