Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
פרידה אחת יותר מדי
"לדנושה נודע שהיא יהודייה כשהיתה בת שבע וחצי. זה קרה בחדר המדרגות, כשעלתה לדירה שבה חיכתה לה דודתה סטשה. דנושה היתה קלת רגליים. כמו ציפור היא הרגישה כשהתעופפה למעלה, גומאת מדרגה אחרי מדרגה. אמנם הנעליים הגבוהות שנעלה היו מעט כבדות על הרגליים, אבל עם הזמן היא התרגלה למשקל ולשרוכים ולמדה להסתדר איתן יפה. גם ביום ההוא, כמו תמיד, היא דילגה במהירות בין הקומות, משתוקקת להגיע כבר לדירה ולחבק חזק את דודתה. ואז היא שמעה את הקול שאמר לה, 'את יודעת שאת יהודייה?' זו היתה אמנם שאלה, אבל דנושה לא הצליחה לענות עליה. רגליה המשיכו לנוע, אבל הלב שלה קפא והאוויר סביבה נהיה כמו קרח. אילו היתה מצליחה לדבר היתה אומרת שזה לא יכול להיות. הרי כולם יודעים שיהודים הם שֵדים, ודנושה היא לא שֵד אלא ילדה טובה רגילה, שהולכת בדרכיו הקדושות של יזוס." כך נצרב בזיכרונה של דנושה בת השבע הרגע שבו נקרעה מעולם הנצרות הקתולי, שהעניק לה מסתור בעת המלחמה, ומצאה את עצמה בעולם זר ושנוא שלא הכירה ולא רצתה בו. סיפור חייה רווי טלטלות ופרידות שוברות לב, אך גם גדוש בהרבה נחמה ואהבה ואושר. פרידה אחת יותר מדי מביא את סיפורה האוטוביוגרפי המטלטל שלדניאלה-דנושה שטינמץ, שנולדה בקטוביץ שבפולין ערב מלחמת העולם השנייה. כפעוטה יתומה משני הוריה היא נדדה והיטלטלה בין מקומות מסתור ומנזרים, עד שבדרך לא דרך הגיעה לארץ, מצאה בית חם והורים אוהבים והקימה משפחה מאושרת. לאחר לבטים רבים החליטה להעלות את זיכרונותיה על הכתב ולפרסמם לזכר בתה תמי, שנפטרה מדום לב בהיותה בת עשרים ושתיים.
זהו סיפורה האוטוביוגרפי על דנושה – דניאלה שנולדה בפולין בעיירה קטוביץ לפני מלחמת העולם השנייה.
כשפרצה המלחמה הוריה נרצחו והיא נלקחה לבית דודתה סטשה.סטשה דודתה ניסתה לשמור ולגונן עליה כמיטב יכולתה אך לא תמיד התאפשר לה, להסתיר ילדה יהודיה באותה תקופה הייתה סכנת חיים של ממש. (במיוחד כשאחיותיה שגרו איתן התנגדו לכך).
שנות המלחמה הקשות, הרעב והחשש מהלשנות אילצו אותה  לטלטל את הילדה ממקום למקום.כך יצא שדנושה עברה נדודים ופרידות רבות, עברה ממקום מסתור אחד לאחר, ממנזר למנזר. פגשה בדרכה אנשים טובים שסיכנו את חייהם למענה וגם כאלו שרק רצו להרע לה.בתום המלחמה היא אומצה על-ידי קרובי משפחה רחוקים פרנקה ודודק שראו בה בת והרעיפו עליה חום ואהבה, למעשה אז נראה כי היא הגיעה למנוחה ולנחלה, ובנקודת זמן הזאת חייה הנורמליים החלו.דנושה נישאה והקימה משפחה. אך מה רב היה הצער כשבעת חופשה עם בעלה הודיעו לה כי ביתה תמי נפטרה. דניאלה שחוותה כל כך הרבה פרידות ונטישות בחייה נאלצת לסבול פרידה אחת יותר מדי.

הספר מספר את סיפורה של דנושה החל מילדותה ועד לבגרותה ובמקביל מספר את סיפורם של הזוג שאימץ אותה (פרנקה ודודק) מתקופת טרום המלחמה, המלחמה, השנים הראשונות של המדינה ועד להולדת הנכדים.
כולם איבדו הרבה במלחמה הארורה ונותרו ללא משפחה קרובה, וכך מצאו מעט נחמה אחד בשני.

באווירת יום השואה המתקרב מצאתי את הספר הזה בדיוק מתאים.
סיפור חיים מרגש על אישה שהיה לה הרבה מזל אך חוותה גם הרבה פרידות וכאב.

אהבתם? שתפו!

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן