הציונות הדתית היא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, וכפועל יוצא גם חלק בלתי נפרד מהאליטה הישראלית. במציאות הישראלית של ימינו יהיה קשה למצוא מקום שאין בו אדם מן הציונות הדתית, אך דווקא זה מביא להתפוררות של החברה הזו, כשהקצוות כל כך שונים זה מזה, החבל נמשך לשני הצדדים, והתוצאה הבלתי נמנעת היא פילוג ופיצול, האם החבל הולך להיקרע?
נו אתם כבר מכירים אותי, אני בדרך כלל קוראת ספרי עיון שקשורים או לתחומי העניין שלי או ללימודים שלי, הפעם זה שוב הלימודים. והספר הזה יצא בדיוק בזמן שאני הייתי צריכה להתחיל עבודת חקר לקורס בנושא 'זרמים בציונות הדתית'. רגע, מה? זרמים בציונות הדתית? עד היום חשבתי שיש זרמים ביהדות, כמו אורתודוקסיים ורפורמיים, אבל הקורס בשילוב הספר הביאו אותי להבנה שהדברים הם ממש לא ככה. הציונות הדתית כבר מזמן לא זרם אחד והחוט שאולי החזיק את כולנו-הפוליטיקה, כבר לא חזק כמו שהיה פעם, ונראה שאנחנו על סף קריעה.
בספר אטינגר מדבר על הפיצולים הרבים שמאיימים לקרוע אותנו, על דור שאין לו רבנים והרב גוגל עולה על כולם. על נשים בהנהגה הרבנית, על שוויונות בתפילה ובבית הכנסת, על הסמכות האקדמית, על שוחרי המקדש, על ההבדלים בין יהדות ישראל ליהדות ארה"ב, על הלהט"בים, על צבא, על פוליטיקה, ואם פיספסתי פה איזה קרע, כנראה שתוכלו למצוא עליו שיח בספר.
"מתחת למה שנראה כמו התחזקות מגזרית, רוחש המאבק הדתי והתרבותי המשמעותי ביותר ביהדות בימנו: דתיים שומרי מצוות מול דתיים שומרי מצוות" (מתוך הספר)
הספר מקיף וברור, אטינגר כותב את המציאות בבהירות מאירת עיניים. לפעמים המציאות היא כואבת, אך סוף סוף יש מי שאומר אותה בפשטות ובלי פחד. והמציאות הזו גם אם היא מפחידה, מביאה להמון מחשבה, והיא גורמת, לפחות לי, והלוואי שלכל מי שמגדיר עצמו כציונות דתית, לחשוב שוב על מי אנחנו ואיך אנחנו משפיעים על החברה. והשאלה אולי הגדולה ביותר שעולה לי היא האם יש דבר כזה בכלל ציונות דתית? או שאנחנו נושאים שם של דבר שכבר עבר מן העולם.
הספר מתאים לכל מי שמגדיר עצמו דתי לאומי, מכל קצוות הקשת, ומוכן להתמודד עם האמת על הדבר המוגדר ציונות דתית. למרות שהספר יצא רק לפני חודש, חלו שינויים במציאות מאז שהוא ראה אור, והשינויים המהירים הללו רק מראים כמה חשוב שהוא יצא.
שורה תחתונה: אזהרה- הספר נכנס לנבכי הנפש ועלול לערער על הנחות היסוד שבה.
