הרומן שלפנינו הוא רומן רחב יריעה, הוא משתרע על מאה שלמה כמעט , מתרחש ביפן וקוריאה. רומן זה מביא את סיפורה של משפחה שלמה עד לנינים. הסיפור צבעוני ומעניין, סיפור שמביא לקורא את החוויה היפנית בהתגלמותה. לא פעם הרגשתי שאני טועמת את האוכל שלהם, שומעת את שפתם וחיה איתם באוסקה.
השנה היא 1910 בקוריאה (אחרי שיפן סיפחה אותה). דייג ואישתו, איכרים חסכניים ואמיצים החלו להשכיר את ביתם לדיירי משנה כדי להתפרנס. הוני בנם, נולד עם חך שסועה ועם רגל עקומה. השדכנית המקומית שידכה להוני כלה בריאה וטובה – את יאגי'ן. הוריו של הוני מתו והם יחד המשיכו לתפעל את האכסניה שהיתה תמיד בתפוסה מלאה. לימים שהוני מת, המשיכה אישתו יאג'ין וביתו סונג'ה לנהל ולתחזק את האכסניה. הם עבדו קשה מבוקר ועד ערב, בנקיון, בקניות, בבישולים, בכביסה ובגינה.
כשסונג'ה היתה בת 16, הגיע לאכסניה אורח מכובד שהיה נראה שונה שהתנהג בצורה מכובדת מכל שאר הדיירים – האנסו. לאחר שהאנסו הציל את סונג'ה מקומץ נערים בדרך חזרה מהשוק, בין השניים נרקמה מערכת יחסים קרובה. גילו של האנסו היה כפול מגילה. הם נפגשו בסתר והפכו לחברי נפש. סונג'ה הסתירה מן הסתם את המפגשים מאימה וחיכתה להם בקוצר רוח. סונג'ה הרתה להאנסו, היא צפתה כל כך להצעת נישואים ולחיים טובים עד שחלומה התנפץ לרסיסים. מה היתה סופה של מערכת היחסים של השניים?
איסק, אורח באכסניה חלה בשחפת קשה. סונג'ה ואמה טיפלו בו במסירות שלושה חודשים עד שהחלים. סונג'ה שמחה לקבל הצעת הנישואים של איסק, כך היא תצא מהאכסניה מהחיים האפורים שלה, היא נוסעת ליפן!!!
שם ביפן הם מצטרפים לדירתם של אחיו וגיסתו. איסק הופך להיות סגן כומר והם מתפרנסים בדוחק. נולדים להם שני בנים ובעיקר בגלל המשטר הנוקשה סונג'ה נאבקת לקיים את המשפחה.
בדצמבר 1944 כשהמלחמה האיזורית מאיימת על האזרחים ולאחר מותו של איסק, דמות מעברה של סונג'ה מופיעה ומייעצת לה לעזוב את יפן מיד. המלחמה תהיה עקובה מדם ושיש סכנה ממשית לה ולבניה. הפרנסה נפגעה, קשה להשיג אוכל, עליה להציל את עצמה ואת משפחתה. הדמות מהעבר מצילה אותם מגורל אכזר, מהרס ביתם וממות. לאחר שעבר זעם, חזרו סונג"ה איסק ושני בניהם ובנו את ביתם מחדש.
העלילה ממשיכה לאחר המלחמה עצמה כשהם בשלטון האמריקאי כשהם בונים את חייהם מחדש ומתרגלים למציאות שנכפתה עליהם.
לא אמשיך לפרט את קורות המשפחה, תצטרכו לקרוא בעצמכם. הרומן משתרע על פני שנים רבות והקורא זוכה לקרוא איך התפתחה כל דמות ומה עלה בגורלה.
הספר מביא את התחושות של הקוריאניים ביפן . הם לנצח נשארו זרים ולא משנה כמה שהם ניסו להטמע באוכלוסיה המקומית – הם נשארו זרים.
נהנתי מאוד מקריאת הספר, מהתיאורים היפים והצבעוניים והמפורטים שגרמו לי להרגיש ממש איתם וללמוד על התרבות שלהם. למרות שהספר מונה מעל 440 עמודיםבכתב צפוף יחסית, הוא הצליח להחזיק אותי דרוכה, סקרנית ומצפה לבאות למעט 100 העמודים האחרונים . הרגשתי שקטע זה של הספק מתפזר בסיפורים ובדמויות שלא ממש משרתות את העלילה. עובדה זו לא פגמה לי בהנאת הקריאה ומההתרשמות מהספר.
קצת היסטוריה:
המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט היתה אחת הזירות המרכזיות במלחמת העולם השניה. ארצות הברית ובריטניה נלחמו מול יפן . המלחמות גבו קורבנות רבים מאוד והסבל היה רב.
הנשיא טרומן דרש מיפן להכנס, היה לו ברור שלא יהיה ניתן לכבוש בקלות את יפן וארצות הברית תאבד חיילים רבים. עקב כך החליט הנשיא טרומן להשתמש בנשק הסודי החדש של ארצות הברית – פצצת אטום. שתי פצצות הוטלו על הירושימה ועל נאגאסקי. הכל התחיל מפעולות יפניות במלחמה מול סין. ארה"ב החלה להטיל סנקציות קשות שהובילו את יפן לתקוף את פרל הרבור אשר היוותה את תחילת המערכה ביפן.
אתם בטח שואלים מה משמעות המילה פצ'ינקו? פצ'ינקו היא מכונת מזל יפנית בסכנון פינבול. השחקן קונה כדורי משחק קטנים ומזין אותם למכונה. המטרכה היא להכניס כמה שיותר כדורים לחורים. את המשחק שחקו באולמות גדולים וזה הפך לתעשייה שלמה. איך זה קשור לסיפור? תקראו.
