פצ'ינקו – סקירה של נוי פישמן

הספר הנפלא הזה מכיל בתוכו את קורות חייה של משפחה קוריאנית אחת. הוא מספר על ארבעה דורות, מסבתא רבתא ועד לנינה הצעיר. הסיפור מתחיל עם סיפורה של סונג'ה, בתה של יאנג'ין ושל הוני, זוג סוחרים עני הגר באזור כפרי בקוריאה. לזוג אמנם לא היה הרבה, אך הם בכל זאת ניסו להעניק לבתם את הכול. כשהוני נפטר, סונג'ה ואמה יאנג'ין נאלצות להשתכר בעצמן, ומשתמשות בביתן כאסכניה. הן עושות הכול בעצמן ולא מתלוננות לרגע.

סונג'ה הצעירה מתאהבת בבחור עשיר ונכנסת להריון. רק לאחר מכן היא מגלה שהוא בעצם נשוי לאישה יפנית ושיש לו גם ילדות. היא בוחרת לעזוב אותו ולשמחתה כומר צעיר ששהה בביתה מחליט לעזור לה ונושא אותה לאישה. סונג'ה ובעלה הצעיר חיים אצל הגיסים שלהם, ויחד הארבעה מנסים לשרוד את החיים. הסיפור ממשיך ומגולל את חיי ילדיהם שנולדו, נואה ומוסאזו, ואת חייו של סולומון, בנו של מוסאזו. כך שבעצם מוסאזו הוא הנין של יאנג'ין. נראה שלמרות הקשיים, החיים של סונג'ה מסתדרים, ובעצם יש מישהו שמשחק בחוטים ולא נותן לה ולמשפחתה למעוד. קורות החיים של המשפחה הזו מעניינת מאוד. מצאתי את עצמי גומעת עמוד אחר עמוד וקוראת בשקיקה כדי לדעת מה קורה עם המשפחה. הספר מספר כל פרט אפשרי בקשר לחיי הדמויות מרגע היוולדן ועד רגע מותן ולא משאיר לנו סימני שאלה. זה אחד מהספרים המעטים שלא השאיר אותי עם שאלות ומילא לי כמעט את כל החורים. הספר מכיל בתוכו כל כך הרבה דברים יפים – רומן, אהבה, תרבויות והיסטוריה. וכל כך כיף לקרוא ספר שמשלב אלמנטים רבים בו.

הספר מכיל בתוכו פנינים רבות – הוא שוזר המון מילים יפניות וקוריאניות, כמובן שכולן מתורגמות בהערת שוליים. הוא מכיל המון תוספות תרבותיות שעוזרות להבין את רוח התקופה ואת העוני בו המשפחה חיה. בעת הקריאה ניתן להריח את הריחות שהדמויות הריחו, והתיאורים כל כך מדויקים וטובים שהרגשתי שאני רואה לנגד עיניי בדיוק את מה שראו הדמויות. החלקים הללו בספר גרמו לי לאהוב אותו מאוד. עד היום לא התחברתי מאוד לתרבות היפנית והקוריאנית, ואילו עתה אני מתעניינת בהן יותר ודווקא רוצה להעמיק את הידע שלי בהן.

הסיפור עצמו כתוב בשפה יפה ומעניינת, התרגום מעולה, והעריכה גם כן. אני מודה שכן יש עמודים שהייתי מוותרת עליהם כי הם מכילים מידע מיותר שלא תורם להמשך הסיפור, והספר כבד גם ככה. הוא מתפרש על 446 עמודים, כאשר הכתב קטן מאוד וצפוף מאוד. אני מודה שלא היה לי קל לקרוא ככה, הרגשתי שאני מתקשה להתקדם ושמישהו ניסה לקצר את מספר העמודים בעזרת הקטנת הכתב, וחבל. עוד משהו קטן שמעט הקשה עליי הוא השמות של הדמויות, במיוחד בהתחלה היו המון דמויות והמון שמות הזרים לי, וכולם יחד הקשו עליי את הבנה מי היא כל דמות. סוזן צדוק, אחת הסוקרות כאן בפרלמנט הספרים, הציעה לי לצייר אילן יוחסין, או תרשים קטן, שבו אני כותבת את הדמויות ואת הקשר המשפחתי שלהן אחת לשנייה, וכך באמת הצלחתי להתקדם בספר. אל תתנו לשמות המבלבלים ולדמויות הרבות בהתחלה למנוע מכם להמשיך לקרוא, כי אחרת תפסידו ספר יפהפה.

מדובר באחד הספרים המעניינים, התרבותיים והיפים שקראתי בתקופה האחרונה, ואני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי להרחיב את אופקיי, כי אני… איך לומר? נוטה להידבק באותה סוגה בכל הזמן ולא לנסות ספרים אחרים. אל תפספסו!