חייהם עוברים עליהם בשיגרה ברוכה, השנים קצת מרחיקות ביניהם, נורית כבר לא חטובה כמו בגיל עשרים ועידו פחות מחמיא לה ונותן לה להרגיש שהיא יפה ונחשקת אבל עדיין הזוגיות שלהם חיה ובועטת.ערב אחד נכנסת נורית בוכיה לסלון ומודיעה לעידו כי בגדה בו באופן חד פעמי עם רופא שיניים שוויצרי בכנס שהיתה בו בספרד רק שבוע לפני כן.
עידו ההמום לא יודע אם לחבק אותה, סתם מתוך הרגל, או לקבל את ההודעה כבדיחה מאד לא מצחיקה.
נורית מצידה נמצאת על גבול ההיסטריה ומתחננת בפני עידו שיסלח לה, היא הרי אוהבת את עידו-המסודר,ההגיוני והיציב, לעומתה- בלגניסטית, חסרת שליטה שכלום לא מסתדר לה.אין לה איך להסביר, היא יודעת רק שזה קורה, אפילו אצל הזוגות הטובים והאוהבים ביותר, ואולי היא איכשהו נפלה לסטטיסטיקה בלתי נמנעת של שיעורי בגידות.כשעידו מבין שההצהרה של נורית היא לא בדיחה סרת טעם, יצר הנקמה משתלט עליו והוא מציב לעצמו שתי אופציות: להפרד ממנה או להכיל את עצם העובדה שאשתו בגדה בו עם גבר אחר.
כשהוא חושב לעומק על שתי האפשרויות, שתיהן נראות לו בלתי נסבלות.
הוא מחליט לנסות גם הוא להיות עם מישהי אחרת באופן חד פעמי כדי להרגיש שהם במצב שיוויוני ומשם להמשיך הלאה עם שארית חייהם כזוג ולחזור לחיים שגרתיים ונורמליים.
עין תחת עין, שן תחת שן, ואיבר-מין תחת איבר-מין. רק ככה הוא יצליח לאזן את הטבלה שבראש שלו.
עידו זועם על נורית וגם מרגיש רחמים עצמיים, הוא בטוח שעכשיו לאחר שקיבל "אור ירוק" לבגוד, נשים יפלו לרגליו והוא ינצל את ההזדמנות כדי להתנקם בנורית על הבגידה.
בינתיים, הם ממשיכים לחיות יחד תחת אותה קורת גג אך בנפרד, תחת מעטה של שתיקה רועמת.
בזמן שעידו מחפש את האובייקט הנשי שתעזור לו להיגאל מייסוריו על הבגידה, נורית מכה על חטא ומרגישה שהזוגיות שלה הולכת ואוזלת.
עידו לא מוצא בתוכו את כוחות הנפש לשכוח ולסלוח לנורית, הבגידה שלה פותחת קופת שרצים שחושפת את שניהם לעולמם של הבוגדים והבוגדות ומאיימת לטלטל את הזוגיות השקטה והרגועה אליה הורגלו.
הם תוהים איפה התחילה הנקודה בה שניהם הפכו מזוג צמוד מלא בתשוקה לזוג הורים שחי את השיגרה היום יומית מלאת המטלות ונטולת הרומנטיקה וההתרגשות.
האם יצליח עידו לסלוח לנורית והאם אהבתם תשרוד מעידה חד פעמית והם יחזרו לדרך המלך?
הספר 'פעם אחת, אישה אחת' מתאר משבר שכל זוג עובר או יעבור במהלך חייו, הסופר יואב שוטן-גושן היטיב לתאר את הדרמה שאופפת את נורית ועידו בצורה הומוריסטית וכנה והיו הרבה רגעים בסיפור שהזדהתי עם שניהם והרגשתי ש"הייתי כבר בסרט הזה" וכמתבוננת מהצד היה ברור לי שיש דברים שאין מהם דרך חזרה אבל כנראה שאנחנו חייבים לעבור אותם על בשרנו כדי להגיע לתובנות לבד…מומלץ ביותר.
קריאה מהנה
