Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
פנקס הכתובות האדום
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 348
רומן יפהפה ומרגש על הזיכרונות הבהירים והחדים שנשארים בסופם של חיים סוערים, על אנשים שפגשנו ושנפשנו נקשרה בשלהם. דוריס בת ה־ 96 יושבת בדירתה בשטוקהולם, פותחת את פנקס הכתובות האדום ומתחילה לכתוב את סיפור חייה הדרמטי, שנפרש כמעט לכל אורך המאה העשרים. היא רוצה להפקיד את סיפור חייה אצל ג'ני, קרובת המשפחה היחידה שנשארה לה. למרות שהן מדברות בכל שבוע בשיחת סקייפ שמצליחה להשכיח את המרחק הגדול בין שטוקהולם לבין סן־פרנסיסקו, דוריס חוששת שכבר לא תספיק לספר לה את הכול; על הילדות בשטוקהולם, על מותו הפתאומי של אביה, על הפרידה הטראומטית מאימה ומאחותה, על האישה שאצלה עבדה ועל עבודתה כדוגמנית בפריז הזוהרת של שנות השלושים, פריז של מועדוני ג'ז, דיונים אינטלקטואליים, שמפניה זורמת, אמנים אוונגרדיים ומעצבי האופנה הגדולים. דוריס רוצה שג'ני תקרא על הנסיעה לאמריקה עם תחילת מלחמת העולם השנייה, על אנשים טובים שפגשה בדרך ועל הרוע האנושי שנאלצה להכיר מקרוב. ובעיקר, דוריס מרגישה שהיא מוכרחה לספר לג'ני על אלן, האדם שבזכותו היא יודעת שהאהבה קיימת. פנקס הכתובות האדום נע בתנועת מטוטלת בין ההווה של דוריס לבין הזיכרונות מעברה. זהו רומן מיוחד על אהבה, החמצה, התבגרות והשלמה. זהו ספרה הראשון של סופיה לונדברג, שזכה להצלחה במולדתה שוודיה ותורגם לשפות רבות ברחבי העולם.    

דוריס כבר ממש מבוגרת, היא בקושי יכולה לתפקד. היא בת 96 וגרה לבדה בדירה של בשטוקהולם, מטפלת מגיעה לכמה שעות ביום כדי לעזור לה במטלות הבית השוטפות. איך לה משפחה וחברים, יש לה שלושה חברים בפייסבוק לעקוב אחריהם, שניים מהם הם האחיינים שלה, הילדים של אחותה. אחת המטפלות שהיו לה הכירו לה את הקדמה, את המחשב, שם היא כותבת את הזכרונות שלה, את העבר שחיה, את מה שחוותה בתור ילדה.

כבר מתחילת הסיפור משולבים פרקים קצרים שמספרים על ילדותה שלה, אי שם בשנת 1926. ממש לפני שמת והשאיר את אמא שלה עם שתי בנות קטנות, אביה נתן לה פנקס אדום ושם הסביר לה כי עליה לכתוב את שמות האנשים שתפגוש ואת הכתובות שלהם. אחד השמות הראשונים היה השם של בעלת הבית החדשה שלה. דוריס נשלחה בתור ילדה כבת 11 לשמש כמשרתת בבית אחר, די קרוב לבית הוריה, כך מתחיל הסיפור, כך פגשה את דומיניק.

לאחר זמן מה, שדוריס שירתה את דומיניק, דומיניק פטרה את כל העובדים שלה מלבד דוריס והודיעה שהן עוברות לפריס, חיים חדשים. היה קשה לדוריס להפרד מאימה ואחותה, אבל היא היתה חייבת וכך עשתה. קצת אחרי שהן התמקמו בפריז, איש אחד שראה את דוריס ברחוב, עקב אחריה עד ביתה שם פגש את דומיניק. לאחר שדברו בניהם בצרפתית, ביקשה דומיניק מדוריס לארוז משום שהיא הולכת עם האיש הזר. האיש הזר היה מעצב אופנה ידוע שביקש שדוריס תהפוך להיות דוגמנית הבית שלו. אין רגע דל בחייה של דוריס.

עוד בשוודיה דוריס הכירה את יוסטה שהיה מגיע לעיתים דחופות לדומיניק. הוא היה הצייר האהוב על דומיניק והיא קנתה הרבה מהציורים שלו. הוא בילה הרבה שעות בדירה ותמיד התנהג בצורה יפה ומכובדת את דוריס (שלא כמו שאר חבריה). הם היו מדברים הרבה, הוא היה נותן לה מטבעות, היא הרגישה שהוא האדם היחידי שבאמת אכפת לו ממנה. גם כשהן עברו לפריס, שמרה דוריס על קשר עם יוסטה בעזרת מכתבים, קשר שנתרופף לו מאז שעברה להיות דוגמנית.
מדירתה של דומיניק בפריס, נלקחה דוריס לדירה עם עוד ארבע נערות כמוה. לא היו להם חיים מעבר לשינה שנדרשו לשון כדי להיות יפות ומהעבודה הקשה שנדרשו לעבוד. דוריס הרגישה שיוסטה הוא היחידי שאכפת לו ממנה.
הרבה קרה לה שם בפריס,היא הכירה אנשים רבים שחלקם אכזבו אותה קשות, טרגדיות קרו ודוריס בעיקר התבגרה. דוריס חיה חיים מלאים בהרבה תהפוכות והרבה קושי, חיים שעיצבו את דמותה.

בכל הזמן הזה, שדוריס מספרת על העבר שלה, הספר מספר גם על קורותיה בהווה, על ההתמודדות שלה עם הבדידות והזיקנה. היא היתה גרה לבדה בדירה כשמטפלת באה לעזרתה לכמה שעות. שאר הזמן היא היתה בודדה למעט שיחות שעשתה בסקייפ עם האחייניות שלה. פנקס הכתובות האדום הוא הרכוש היקר ביותר של דוריס, הוא כל העבר שלה. בפנקס רשומים כל האנשים שהכירה וליד הוסיפה את המילה מת/מתה אם אכן נפטרו. כמעט ליד כל שם בפנקס היה רשום מת. דוריס נשארה לבד בעולם, רק עם הזכרונות שלה. כמעט כולם מתו. רק המחשבה על זה גרמה לי עצב. איך חיים בכזו בדידות??

מה תעבור דוריס בהמשך וכיצד היא תשרוד את מלחמת העולם השניה?

ספר מצויין שלא יכולתי להניח מהיד. ספר מרגש, מעניין, מושך ומסקרן. נהנתי מהקריאה שלו כל כך וכמובן שאמליץ עליו בחום. תקראו!

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן