פול ניומן בשלמה המלך
הערגה למחוזות העבר, פוקדת רבים . צביה שרייבר בספר ביכוריה, מתענגת על עברה כילדה ביפו- תל אביב. רחובות העבר מתוארים לפרטי פרטים בזיכרון מדויק תוך מראה פניהם של האנשים בחייה, בני משפחה , מכרים, חברי ילדותה ואף מפורסמים לא מעטים. אחד השכנים שלה היה הכנר יצחק פרלמן אשר למד איתה באותו בית ספר. את שכונתה בתל אביב של פעם ברחוב שלמה המלך פקד אף השחקן פול ניומן בביקורו בארץ. אך היום, היכן הרחוב? שופע משרדים אפרוריים של עורכי דין וסוכני נדל"ן. מאזינה היא לקולות של פעם: "הביתה גידי, דני רותי… עוד רגע אמא".
דולה היא תמונות של ילדות עוד מראשית חייה ביפו. כששבה לבית משפחתה לבית בה גדלה, כל רצונה היה לראות את ילדותה בשנית. קו 7 – הקו המוביל ביפו בכל שכונותיה עד לדרומה של תל אביבי. את שמונה התחנות מתבלת היא בזיכרונות ילדות מפורטים בצבעים ובריחות.
יראה מהסוף, הסוף של אמה שיגדע את אותם חיים של פעם, יעלים את ריחות הקציצות ושאר התבשילים שמזכירים מהו בית חמים. זיכרונות הילדות נושקים לזיכרונות הבגרות. גיל העשרה. קולנוע "תמר" המפורסם ואחריו "בן יהודה" עם תמונתו של שחקן ג'ימס דין.
דיזינגוף של שנות השישים, בתי הקפה העמוסים. תל אביב של אז- מעט כיתות והרבה ילדים וכדי שכולם ילמדו, חולקו הילדים למשמרות. (קפסולות???) כיתות א- ג – למדו בשעות אחת הצהריים.
יולי 2018- סיור תל אביבי. וצביה מתבוננת בחלונות הבתים, מנסה להדבק בעבר. וכמו במטה של קסם שוב נוגעת בעבר. נגיעה בנוסטלגיה האישית.
