אנני רש, מגשימה חלומות, חיה חיים שרואים רק בסרטים, ואז יום אחד משהו קורה והחיים שלה משתנים.
כדי להתאושש מכל מה שקרה אנני חוזרת לוורמונט, הביתה, היא מתחילה לשקם את חייה, אבל שוקעת גם המון בעבר, מנסה לתקן וללמוד מטעויות. אנני מגלה את עצמה, ואת הסביבה שלה מחדש, המוח שלה לא מפסיק לעבוד, בדיוק כמו פעם, והיא שופעת רעיונות יצירתיים שיכולים לשנות הכול, שוב.
בספר אנחנו נתקלים גם בפלטשר, שבלי יותר מידי ספויילרים, רק נגיד שהוא מוכיח לנו שהשמיים הם הגבול, ושאם רוצים משהו בחיים, צריך להילחם, כי אולי החיים יחליטו להפתיע אותנו.
הספר נע בין עבר והווה, ולמרות שספרים כאלו נוטים להעיק במעברים החדים, כאן המעבר בזמנים נעשה בצורה חלקה וברורה, שמסבירה בדיוק מה שצריך ולא מפרטת יותר מידי. הספר גורם לנו לנוע בין רעב למתיקות בגרון ולכל אורך הספר רציתי להעניק לאנני חיבוק, לעודד אותה ולהגיד לה שהכול יהיה בסדר, אבל נראה שהיא יודעת לעשות את זה בעצמה.
האווירה של הספר נעימה כל כך, כל קושי נראה אפשרי, וכל התקדמות או תגלית מרגשת אותנו.
זהו ספרה השני של סוזן ויגס שאני קוראת, נקי יותר מספרה הקודם, ומתקציר וכריכה שעושים אווירה קיטשית יוצא ספר אחר, רציני יותר, שמתובל בקיטשיות במידה הנכונה, ומלמד אותנו שהחיים הם לא כמו בסרטים, ולא הכול מושלם.
שורה תחתונה: קיטשיות OUT, מציאות IN
