לפני מספר חודשים נתקלתי בספרה של נורה רוברטס אובססיה אחרי שנים רבות שלא קראתי את ספריה. אחרי שכל כך נהניתי ממנו הבטחתי לעצמי שבספר הבא שלה אני לא אחכה כל כך הרבה – ואכן כך עשיתי. 'עם בוא השקיעה' הוא רומן נוסף מבית היוצר שלה אחרי שבשנים האחרונות היא שינתה את סגנון הכתיבה הרומנטי, וכעת היא מתבלת את הרומנים שלה בקורטוב נדיב של מתח. אם ב'אובססיה' הרומנטיקה עדיין הייתה העיקר ואילו המתח היה נלווה, הרי שבספר הזה המתח קיבל מקום נרחב יותר והפך לציר המרכזי שסביבו נעה העלילה. יש משהו בכתיבה של הסופרת הזו שמושך אותי כבר מההתחלה, זה כאילו שהדמויות שלה הופכות מיד לחברים קרובים שלי. כך היה גם הפעם.
גיבורת הספר היא בודין לונגבואו. בודין היא אישה יפה וחזקה ממשפחה אמידה שמתגוררת בחווה של הוריה במונטנה, ומנהלת את כפר הנופש ששייך למשפחתה. היא קרובה מאד למשפחה שלה שכוללת את הוריה, סאם ומורין, אחיה הגדול צייז' ואחיה הצעיר רורי. גם סבתה קורה והסבתא רבתא שלה – מיס פנסי, מתגוררות לא רחוק מהם. מדובר במשפחה חמה ומגובשת שכל בניה עובדים יחד בעסק המשפחתי, אבל למשפחה הזו יש שלד בארון: לפני 25 שנה אחותה הצעירה של מורין ובתה של קורה, אליס, עזבה את הבית לקליפורניה ומעולם לא חזרה. בתחילה היא שלחה גלויות, אבל לאחר כשנתיים נעלמו עקבותיה ואפילו הבלש הפרטי ששכרה אמה לא הצליח לאתר אותה.
בודין מאוהבת בחברו הטוב של אחיה, קאלן סקינר, מאז שהייתה נערה מתבגרת, אולם קאלן עזב את מונטנה ושניהם לא התראו שנים רבות. אנחנו פוגשים את שניהם לאחר חזרתו של קאלן, וכעת שניהם אינם ילדים אלא אנשים בוגרים. באותו הזמן נרצחת אחת העובדות בכפר הנופש, וזמן קצר לאחר מכן נרצחת אישה נוספת, בדיוק באותן הנסיבות. הספר מתקדם בשתי עלילות נפרדות: האחת – היחסים הרומנטיים שמתפתחים בין בודין וקאלן, והשנייה – הרציחות שמתרחשות בעיירה והקשר שלהן להיעלמותה של אליס, האחות האובדת של מורין ודודתה של בודין, אותה מעולם לא הכירה.
כעירונית שגדלה וגרה כל חייה בעיר גדולה, הוקסמתי מתיאורי הנוף של מדינת מונטנה. השקיעות, הזריחות, הסוסים, בעלי החיים, האווירה הכפרית – כל אלה היו לא פחות מדמות מרכזית נוספת בעלילה. זהו ספר שהתענגתי בו על כל מילה והברה, אם כי אני מזהירה שהוא מכיל גם תיאורים קשים ואינו תמיד קל לקריאה.
פסק הדין:
לאחר שסיימתי את הספר, שהשאיר אותי ערה עד אחת בלילה, כבר אפשר להגיד ללא כל ספק: נורה רוברטס היא הפופקורן הספרותי שלי. מדובר בסופרת שפשוט לא יכולה לכתוב רע, גם אם היא ממש תנסה. במיוחד מדהימה אותי העובדה שסופרת בז'אנר הרומנטי מצליחה להתל בי ולהפתיע אותי לא פחות, ואף יותר, מסופרי מתח מנוסים ממנה. כעת, מה שבא לי לעשות, זה לארוז מזוודה ואת הבת שלי ולטוס לפגוש קאובויים במונטנה. מומלץ במיוחד, אבל לא רק, למעריציה של הסופרת המדהימה הזו.
