לורן דותייאק מתגורר בצרפת עם אשתו סולנג' ושני ילדיהם תומא בן ה 16 וקלר בת ה 13.
כלפי חוץ הם משפחה מאושרת ושמחה, לורן עובד בחברת טורבינות רוח וסולנג' היא מורה, השגרה ברוכה בחייהם והכל נע על מי מנוחות.
במשך עשרים שנה, סולנז' היא זאת שיוזמת ומריצה קדימה את הזוגיות שלה עם לורן אבל כשיום אחד היא מגלה שלורן שיקר לה וכל חייה הוסתרו מאחורי מסיכה, כל עולמה חרב עליה ברגע אחד.
לורן מסתיר מבני משפחתו סוד אפל לגבי זהותו האמיתית - הוא בעצם אישה הכלואה בגופו של גבר והאישה הזאת רוצה לפרוץ החוצה ולהתגלות אבל היא מפחדת מהתגובות שיגיעו מהסביבה.
כשהאמת מתפוצצת לסולנז' בפרצוף היא מנסה להבין איך ממשיכים מכאן ולאין הדרך מובילה את הזוגיות שלה.
לורן הנסער שואף להיות נאמן לעצמו, לאני האמיתי שלו, נמאס לו להסתתר מאחורי מסיכות ויחד עם זאת הוא מפחד מההשלכות של כל זה, הרי יש לו אישה וילדים שעלולים להיפגע מהצורך שלו לחשוף את זהותו האמיתית.
המשפחה עוברת טלטלה לא פשוטה ולורן עובר מאבק קשה עם עצמו: האם הוא צריך להחזיר את האישה שחולמת להתפרץ מתוכו, החוצה? או להחזיר אותה לארון ולחזור להיות גבר חצוי, שבור לא שלם?
פתאום לבית השליו והשקט נכנסת סערת טורנדו והופכת את כל המוכר למשהו זר ומנוכר וכולם צריכים בעל כורחם להסתגל למציאות החדשה.
בתוך כל המצב האנוכי שבו כל אחד מבני המשפחה רואה את עצמו ואת הכאב האישי שלו, לורן גם צריך להחליט מה עומד לקרות עם גופו ואיך הגוף והנפש יתאחדו לישות אחת שלמה ומכילה.
בשפה עדינה ובכתיבה רגישה ומרגשת, מכניסה אותנו הסופרת לעולמם של הטרנסג'נדרים, לעולמם החצוי הלא פשוט והכמיהה להיות מצד אחד נאמן לעצמך ומצד שני שהחברה תקבל אותך כשווה.
לאחרונה אני שומעת הרבה סיפורים וצופה בסרטים שנוגעים בנושא ואין ספק שהדילמה אכן לא פשוטה לאותו גבר וכמובן למשפחתו שצריכה להתרגל למציאות חדשה.
דמותו של לורן היתה מיוחדת ומרגשת בעיני, אהבתי את ההגינות שלו כלפי סולנג' אפילו כשזה פגע באמת שלו עם עצמו וגם הבנתי את הכעס והאכזבה שלה כלפי לורן.
"על חוט השערה" זהו ספר מיוחד על אומץ, רצון לפרוץ החוצה, ומלחמה נגד צרות אופקים.
קריאה מהנה.
