על גופתי המתה – סקירה של רעות אסתר פנקוס

ימי מבצע צוק איתן, גיבורת הספר החרדתית שלנו, והגרוש שלה עמנואל, החרדתי לא פחות, צופים ללא הפסקה בשידורי החדשות ומנסים להרגיע את עצמם כי לא תהיה כניסה קרקעית לעזה, בכל זאת בן הזקונים שלהם בצבא, בקרבי, בשריון, תעשו אחד ועוד אחד ותבינו לבד שההורים האלו בטוחים שהילד שלהם הולך למות, כל צלצול טלפון, צלצול בדלת או הודעה מקפיצים אותם והם רק מחכים לבשורת המוות, אז כדי להרגיע את עצמם הם יוצאים למשימת חילוץ, ומוכנים לשקר לצבא, הכול בשביל לשחרר את הבן שלהם מאזור הסכנה. אליהם מצטרפים דמויות נוספות ושנויות במחלוקות, כמו האמא המשוגעת של הגיבורה שלנו, וחברים נוספים.

אחרי הספר הקודם 'בעלי לא בבית' מפרי עטה של אותה סופרת, שבו מצאתי את עצמי צוחקת לא מעט, חשבתי שמירב הלפרין לא תוכל להתעלות על עצמה ולכן לא פזלתי לעבר הספר הנוכחי. מזל שזמן פנוי+אפליקציית אייקאסט עמדו לצידי, וקיבלתי המלצה חמה מנעה חברת הפרלמנט להאזין לספר, חייבת לציין שכבר הרבה זמן לא צחקתי ככה. הספר מצחיק וקולח, והוא מפגיש אותנו עם החברה הישראלית והערבות ההדדית בזמן מלחמה.

ברור לי שהרבה מהחוויה שלי הייתה בזכות שמיעת הספר, כמו מופע סטנדאפ אישי בתוך האוזניים, גם אם הייתי קוראת את הספר הייתי צוחקת בלי הפסקה, אבל לשמוע אותו גרם לי להתקפי צחוק לא מוסברים ולמבטים מאנשים באוטובוס שחושבים שאני קצת משוגעת, ובדבר אחד אין ספק, מירב הלפרין התעלתה על כל הציפיות והביאה ספר מבריק ומיוחד במינו, שמעלה סוגיות לא פשוטות, פוליטית ואישית ומתובל בהמון הומור.

שורה תחתונה: החברה הישראלית בתפארתה!