אני תמיד מתחרטת על זה שאני לא אמיצה מספיק. אף פעם לא קופצת למים, תמיד מחכה למשהו שאני אפילו לא יודעת אם יגיע.
כשהתגרשתי לפני שמונה שנים וחזרתי לעולם הרווקות (פלוס שלושה ילדים) אז החלטתי שהכי טוב לי לבד והדבר האחרון שהיה לי בראש זה לצאת לדייטים בגיל 40.
אבל הגורל כנראה רצה אחרת והדייטים רדפו אותי. אז אחד רצה שאעבור לגור איתו בתל אביב ועם אחר היו שיחות לעבור לאילת ואז הגיע פרק ב' הנוכחי שלי וכאן כבר היו ויכוחים של שנתיים האם אני עוברת לגור איתו בקיבוץ או נשארת באזור הנוחות שלי בצפון. במשך תקופה ארוכה קיננה בי המחשבה: כמה רחוק אני מוכנה ללכת בשביל הגבר של חיי והאם אני מוכנה להתחיל דף חדש במקום זר ולא מוכר? אכן דילמה קשה (לרווקה ולא פחות לאמא לילדים).
עלמה הירש חולמת ללכת רחוק ולחלומות שלה יש ניחוח של חוץ לארץ, הגברים הישראלים לא ממש עושים לה את זה והיא כבר נחלה אכזבות לא מעטות.
עלמה היא בחורה עם נשמה רומנטית והיא רוצה אהבה כמו בסרטים אז כשמפגש לא צפוי קורה לה עם גבר איטלקי בשם לאו שנראה כמו כוכב קולנוע שיצא מהז'ורנל, היא מבינה שהיא חייבת לברוח ממנו אבל היא לא יכולה לברוח מהמחשבות עליו ולהתמודד עם כל הרגשות החבויים שהוא מוציא מתוכה.
לאו מתגורר באיטליה ומנהל עסקים בכל העולם כולל בישראל ומהר מאד מסתבר לעלמה שהוא עשיר כקורח ודמות מאד מקושרת ומפורסמת באיטליה.
הקשר הזה כבד על עלמה, היא לא בחורה של סטוצים ובטח לא בנויה ליחסים טראנס אטלנטיים אבל מה עושים שלאו לא מרפה ומחזר אחריה במרץ?
אני כל כך רוצה אהבה אמתית. לחוות התאהבות עוצרת נשימה. רוצה אהבה אפית כזאת, שקוראים עליה בספרים, כזאת שצריך לחוות לפחות פעם בחיים. (עמ' 34)
האינסטינקט הראשוני אומר לעלמה שהיא צריכה לברוח לפני שיהיה מאוחר מידי וישבר לה הלב אבל קשה לעמוד בפניו של הגבר הזה ואחרי שבוע של שכרון חושים שניהם מבינים שזאת רק ההתחלה של משהו מופלא שעומד להתרחש.
עלמה נכנסת בעיניים פקוחות להרפתקה שאין ממנה דרך חזרה ואחרי ניצוצות כאלה כמו שיש לה עם לאו, כל דבר אחר יראה כמו להבה כבויה ועלובה.
עלמה עוזבת הכל ונוסעת לאיטליה בעקבות האהבה כדי לחיות את החלום אבל שם היא מגלה שאולי היא לא באמת מכירה לעומק את הגבר הזה וכשצדדים אפלים וקשים מעברו צצים מעל פני השטח היא חייבת להחליט אם היא צריכה להישאר או לחזור לחוף המבטחים שלה בישראל.
אני מאד אוהבת את הכתיבה של הסופרת ענבל כהן-זיליאני וגם את ספרה הקודם "בינתיים, לתמיד" קראתי בנשימה אחת ונהנתי מכל רגע.
הספרים שלה תמיד נותנים לי חשק להגיע לאיטליה ולהנות מהנופים, השפה, האנשים והאוכל המשובח.
אהבתי את דמותה של עלמה, ובתור מישהי שאפילו לקיבוץ לא היתה מוכנה לעבור בשביל אהבת חייה (מרחק של ארבעים דקות מהבית שלי) הערצתי את אומץ הלב והנחישות שלה לעזוב הכל ולנסוע בעקבות האהבה עד איטליה.
אז איפה זה בעצם הבית? פעם בן זוגי אמר לי: הבית שלי זה איפה שאת נמצאת! או כמו שאומר המשפט הידוע: home is where the heart is.
האם האהבה תגבר על כל ההמכשולים? תצטרכו לקרוא כדי לדעת.
קריאה מהנה.
