Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
עיר הדובים
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 422
ליד אגם בלב היער, אי־שם בשוודיה, ניצב איתן אולם הספורט המקומי של עיירה קטנה המכונה "עיר הדובים": זהו היכל הקרח, שנבנה לפני דורות בידי מייסדיה. למרות הדעה הרווחת שעתידה של העיירה הנידחת הזאת כבר מזמן מאחוריה, מעפילה נבחרת ההוקי קרח הצעירה שלה לחצי־הגמר של הליגה הלאומית, וכל התקוות והחלומות של התושבים מוטלים עתה על כתפיהם של כמה נערים בגיל ההתבגרות. זהו נטל כבד, והמתח בעיירה גואה, עד שהוא מתפרץ במעשה אלים ונורא שיותיר חותם טראומתי בתושביה ויחולל מהומה גדולה והרת אסון. האשמות מוטחות לכל עבר, מתפשטות כאדוות באגם בכל רחבי "עיר הדובים" וגורמות נזקים בלתי־הפיכים.עיר הדובים מתאר את הדברים שמגבשים אותנו, את הסודות שקורעים אותנו לגזרים ואת האומץ שנדרש לאדם בודד לצאת נגד קהילה שלמה בשם הצדק והאמת. זהו ספר מרגש, עכשווי ומעורר מחשבה, ובד בבד גדוש הומור ודמויות נהדרות כפי שרק פרדריק בקמן יודע לרקום.

אי אפשר לחיות את העיירה הזאת. אפשר רק לשרוד אותה.

הפעם האחרונה שצפיתי במשהו שקשור להוקי היתה בשנת 1986 בסרט "יאנגבלוד" כשרוב לאו גילם שחקן הוקי שמגיע לעיירה חדשה ומתחבר לפטריק סוויזי, הייתי אז בת 15 ושניהם היו כל כך יפים שרציתי למות וכאן התחיל והסתיים "הרומן" שלי עם הוקי, כל קשר בינינו מאז היה ויהיה מקרי לחלוטין אבל אז התחלתי לקרוא את הספר "עיר הדובים" וכל הזכרונות מהסרט צפו ועלו בחזרה.

עיר הדובים כשמה כן היא, זאת עיירה שכוחת אל בשוודיה, שתושביה כמו הדובים, גרים ביער ורוב הזמן "ישנים" בלי לדעת מה קורה סביבם.
הקור והאבטלה הם מנת חלקה של העיירה הזאת וכלום לא מעסיק את תושביה שהולכים ונכחדים מלבד דבר אחד – ספורט ההוקי! זה הדבר היחיד שגורם למעט תקווה ואולי גאווה למקום הזנוח הזה שנקרא גם: עיירת הוקי.
העיירה, כמו בכל מקום שבו חיים בני אדם, מחולקת לאנשים האמידים, אלה שמתגוררים בוילות המשקיפות לאגם ומתפרנסים בכבוד ולאלה שמתגוררים בתחתית וסובלים ממצב כלכלי קשה וכך מתנהלים גם חיי בני הנוער במקום הזה, יש את המקובלים ויש את אלה שמציקים להם.
כל העלילה מתרחשת יום לפני הגמר הגדול במשחק ההוקי נגד עיירה אחרת, חייהם של התושבים תלויים בגמר, אם יפסידו, מאמנים יאבדו את משרותיהם והחיים יחזרו להיות חשוכים וללא תקווה.

הספורט מעניק לנו רק רגעים ספורים. אבל מהם החיים, אם לא רגעים? (עמ' 116)

במרכז העלילה עומד פטר, מנהל קבוצת ההוקי שחי את חייו בפספוס גדול לאחר שעתידו כשחקן היה מובטח אבל פציעה קשה גרמה לו לעזוב הכל, לחזור לעיירה לאחר שכבר עבר לגור בקנדה ולגנוז את חלומותיו לצמיתות.
פטר חי בעיירה עם אשתו מירה, בתו בת ה 15 מיה ובנו לאו.
מיה שונאת הוקי, גם מירה לא מבינה למה היא הגיעה לגור במקום כל כך מדכא עם בעל שכל חייו סובבים סביב משחק כל כך משעמם אבל מה לא עושים בשביל האהבה?
לאחר הגמר הגדול משהו נורא קורה למשפחה המלוכדת הזאת, משהו שיהפוך את חייהם לתמיד, יפרק אותם וישנה את כל מה שקרה להם עד כה, או כמו שאני קוראת לזה: סוף עידן התמימות! המקרה מטלטל את העיירה כולה וגורם לכל אחד מהתושבים לעשות חשבון נפש אישי עם עצמו.

מה יעלה בגורלם של פטר ובני משפחתו והאם ימשיכו לחיות בעיר הדובים לאחר מה שקרה?

קראתי בעבר את ספריו הקודמים של הסופר פרדריק בקמן ואני מאד אוהבת את סגנון הכתיבה השנון שלו אבל בספר הזה הרגשתי קצת פספוס.
העלילה היתה טובה אבל לצערי התיאורים החוזרים ונישנים של אימוני ההוקי פשוט הרסו לי את חווית הקריאה ומצאתי את עצמי עוברת ברפרוף על כל הקטעים האלה ומשוועת למשהו שירתק אותי בחזרה לעלילה. אהבתי את כוחה הנפשי של מיה ואת האהבה המגוננת של הוריה, בסך הכל, אם מנקים את כל תיאורי ההוקי, הספר לא רע בכלל.

קריאה מהנה.

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן