בשנת 2040 קורה אסון נורא והעולם עסוק בהישרדות. אז נבחר המשטר המרכזי וקובע כללים מאוד נוקשים כדי לשמר את המין האנושי והמטרה שלו לעזור לבני האדם להתרבות.
בגיל 17 בנים/בנות מתחילים לעבור טיפולי פוריות ובגיל 18 הם עוברים שאיבה שבמעבדות מיוחדות מתבצעת "הפריה חוץ גופית" לא תמיד בהסכמת הנערים/ות זאת החובה שלהם ליקום אין להם דעה בנושא או אפשרות לבחור אחרת. לחלקם הגדול זאת טראומה לא פשוטה.
הרעיון בכל העיסקה המפוקפקת הזאת היא זכות לילד אחד לכל זוג ללא הבדלים של גזע/מין/דת ולאחר שעברו מבחני התאמה קפדנים במיוחד ליכולתם הפיזית/הכלכלית לאמץ תינוק כאילו הוא שלהם.
אוניקס היא בחורה אבודה בגיל 26.
בגיל 18 עברה טראומה בעקבות שאיבת הביציות ולא הצליחה להתקדם הלאה בחיים שלה.
בחייה היא אחות סיעודית בבית אבות, ששוכרת דירה ולא מצליחה לנהל מערכות יחסים ארוכות עם בני זוג. הוריה פיללו תמצא זוגיות ותזכה אותם לנכד. אבל לאוניקס היה בראש רק למצוא את ילדיה הביולוגים שנשאבו ממנה בתחושה שמ"מ שדדו את גופה.
היא יוצאת למסע אמיץ על גבול אי-שפיות.
בדרך היא מגלה על עצמה דברים ולמה לא צלחה במערכות יחסים עם בני זוגה ומה הוריה מסתירים ממנה במערכת היחסים "קרה" שהם מנהלים. למרות החיסיון של המשטר מצליחה אוניקס לאתר את הביציות שלה והשאלה אם אלו זרעים הופרו..
בנימה אישית "הפריה חוץ גופית" זה תהליך לא פשוט ויכול לעורר אי שקט נפשי בהחלט על אחת כמה שעוברים אותו בתור ילדים ולבד! רק מזה הזדעזתי והבנתי את הצורך של הדמות הראשית לעשות הכול בשביל להשיג את מה ששלה.
הסיפור הוא עתידני, סוחף ומרגש ונוגע.
הרגשות עמוקים בעיקר אצלנו הנשים ונותן כוחות ומראה כמה אנחנו לביאות.
