עידו בארץ האוטיזם
מתוך ההקדמה: "תארו לכם שאינכם מסוגלים לתקשר כי גופכם אינו נענה לכם. אתם רוצים לדבר ואתם יודעים מה אתם רוצים לומר, אבל אינכם מצליחים. אינכם יכולים להוציא הגה, או שאתם מוציאים מפיכם צלילים חסרי משמעות, או שאתם חוזרים על ביטויים שכבר השמעתם אלפי פעמים תארו לעצמכם שפניכם נשארות חסרות הבעה, אך בליבכם אתם זועמים, עצובים או רוצים לחייך. …תארו לעצמכם שאתם חיים בגוף שמתנדנד קדימה ואחורה, או שידיכם מתנפנפות או מנופפות בחוטים בשעה שהנפש שלכם רוצה שיהיו בשקט, או שגופכם קופא כשהמוח שלכם מתחנן שיגיב….תארו לכם ששנה אחרי שנה אתם תועים בתוכנית לגיל הרך המיועדת לילדים שלומדים לאט. אתם משועממים , מתוסכלים, כועסים, לא מובנים וחסרי תקווה לגמרי. ואז אתם פונים להתנהגות חזרתית או לגרייה עצמית- תנועות סטימס היוצרות חוויה חושית הדומה לסמים…ומנתקת אתכם מהמציאות.."
ברוכים הבאים לעולם של עידו. עידו אוטיסט יצא מ"כלא השתיקה" לאחר שנים של תסכול וחוסר הבעה לאחר שלמד להביע את מחשבותיו בהקלדה במחשב או בהצבעה על לוח אותיות.
ספר מופלא שגרם לי כאחת שנמצאת שנים רבות בעולם החינוך המיוחד להבין באמת אחת ולתמיד מה מתחולל בנפשו של אוטיסט. להבין את תחושותיו, רגשותיו ורצונותיו. עידו מספר את סיפור הצמיחה האישית שלו ויותר מכל את הדרך שבה החל לקבל את עצמו ולא להתאכזב מעצמו.
עידו מספר כי כל מי שטיפל בו בגיל הצעיר היה שבוי בתוך מסגרת של תיאוריה כפי שלמד מבלי לראות את היכולת האמיתית שלו . הספר מחולק לתתי פרקים קצרים לפי חתך גילו.
גיל ה- 12- שנת הכעס והעצב- בו היה כלוא בגופו ללא יכולת לתקשר עם סביבתו . הקשיים המוטוריים העיבו על תנועותיו בסביבה המצומצמת (כתיבה) ובמרחב.. " אני כל כך עצוב בפנים. אני לא סובך את המצב שלי"….אלוהים הוא טוב או שאלוהים אדיש לכאב שלי? אני תוהה. האם אלוהים יעזור לי פעם?".
גיל 13- מתחיל הרפות מהעבר- דמויות מעוררות השראה עבורו הן הספורטאים מאולימפיאדת הפראלימפים."אני בטוח שהתקווה היא ביטוי של הנוכחות האלוהית". בבית הספר הוא לומד בכיתה רגילה מקצועות עיוניים וכאן הוא פורח .
גיל 14- עם מוטיבציה. הוא מתחיל להרצות וללמד על אוטיזם ועוזר למשפחות . " יש לי יותר ויותר סיפוק בחיים".
גיל 15- מתחיל תיכון חדש עם חששות. מחליף תיכון . ציוניו משתפרים " לא קשה לתת לאדם הרגשה שהוא רצוי בבית ספר".
"הדרך לפניי עדיין ארוכה אבל עליתי גבוה בסולם שמוציא אותי מהבור העמוק שנקרא אוטיזם".
