Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
עד שנגיע הביתה
סוגה:
מוציאים לאור: ,
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 360
המורה איתן פלס מחנך את עשרים וארבעה תלמידי כיתה י' 3 באהבה גדולה, ויחד עם ליאת אשתו הוא מגדל את בנם היחיד מתן. בלילה גשום, בשעה מאוחרת, נשמעת דפיקה בדלת ועל מפתן ביתם עומד תמיר, תלמידו של איתן, המבקש מהם בקשה לא שגרתית שעלולה לערער ולפרק לגורמים את ההגדרה המוכרת והטובה של המושג משפחה. כניסתו של תמיר לביתה של משפחת פלס כופה על איתן לברר את קשריו עם האנשים שסובבים את עולמו: אשתו, בנו, הוריו ותלמידיו האהובים. אט־אט ולא בקלות הוא לומד לפענח את המהות העמוקה של המושג בית ולהבין את כוחם ואת חולשתם של שלושת הבתים שבחייו: הבית שבו גדל כבן יחיד, הבית שבנה עם ליאת ובית הספר שבו הוא מלמד. המצב החדש והלא־צפוי וההחלטות שהוא מקבל גורמים לאיתן לשרטט את הקו הדק המפריד בין הורה למורה, בין כיתה למשפחה, בין בן לתלמיד ובין אבהות לזוגיות. בסיפור הזה כולם מבקשים להגיע הביתה – תמיר, המחפש לו בית אוהב ומעצים; ליאת, המנסה לייצב את הבית שכה חיכתה לו; גם מתן, שמקפץ יום־יום ברגליו הזעירות מהמשפחתון לביתו; וכמובן איתן, שנקרע בין הבתים שבחייו. כל אחד מהם מנסה, בדרכו, להבין מהי משפחה ולגלות מהו בעצם פשר החיפוש של כולנו אחר המקום שבו נרגיש בבית. עד שנגיע הביתה כתוב בתנופה מרשימה ובנדיבות שופעת פרטים וחום. גיבור העלילה מתמודד באומץ, בעדינות ובכנות עם עצמו ועם אידיאל המשפחה המושלמת שאליה נכסף, ולומד על בשרו מורכבות מהי. מיכאל שיינפלד פורם את חיי הנפש של הגיבור שלו ואורג אותם מחדש לכדי יריעה שלמה, יפהפייה, פואטית ומעודנת. עד שנגיע הביתה הוא ספרו החמישי של מיכאל שיינפלד. קדמו לו "בכל מקום שהם", "אבדות", "מים שאין להם סוף" ו"החוק למניעת בדידות", שהיו לרבי־מכר.

תארו לכם שאתם מורים בבית ספר תיכון. תארו לכם, שלילה אחד, כשאתם כבר כמעט ישנים נשמעת דפיקה בדלת. אתם קמים, בפתח עומד תלמיד שלכם שאומר שהוא החליט לעזוב את הבית ומהיום והלאה הוא עובד לגור אצלכם. תוסיפו לזה שמדובר על התלמיד שהכי לא התחברתם אליו מכל הכיתה. האאוטסיידר האולטימטיבי.

זה מה שקרה לאיתן, גיבור ספרו האחרון של מיכאל שיינפלד. הבקשה הלא שגרתית של תמיר, התלמיד הנ"ל, מהפכת אותו ואת משפחתו. בעוד הוא ואשתו מנסים כבר שנים להביא ילד שני לעולם, פתאום הגיח לו בן מאומץ באופן לא צפוי. אך מצד שני, אשתו לא רוצה בן שהוא לא שלה באמת. מאידך, כשאיתן קצת חוקר ובודק על תמיר ועל מה שעובר עליו ועל הסיבות שהביאו אותו לעשות את הצעד הזה (שעדיין אגב לא ברור אם איתן מסכים לקבל את תמיר כבן, ופשוט העובדות בשטח מדברות בעד עצמן) לאט לאט מתגלה שגם לאיתן וגם לתמיר חסרה דמות אב, ובמקום מסויים שניהם יוצאים למסע משותף לחפש את האב האובד. או ליתר דיוק, כל אחד מהם מחפש את הבית שאין לו. או שלא היה לו. או למעשה מנסה לחפש באיזה בית הוא רוצה לחיות.

ואחרי שתמיר כבר מתקבע כבן בית, בין אם באופן רצוי ובן אם לא, ובעיקר מתחבר כאח גדול לבנו של איתן, כמובן שאיתן (שאגב הוא ממש לא איתן, הוא מתגלה בסוף כשברירי ורגיש מאוד) לא יודע איך להתייחס לתמיר בכיתה. ואיך לערב את מנהל בית הספר בסיפור. והכל מסתבך למערבולת רגשית ומחשבתית אחת גדולה.

הייתי אומר שזה ספר שהוא חובה לכל הורה ולכל מורה וודאי לכל מחנך. בפרט אלו שאוהבים לקרוא על מורים או מחנכים שאינם שגרתיים. שאינם הולכים בתלם היבשושי והאפרורי של כולם אלא מנסים להכניס לחינוך שלהם יותר יצירתיות, יותר לבוא לראות את האדם שמאחורי התלמיד ופחות את הציונים או ההישגים שלו.

מצד שני, הספר לא קל לקריאה. הקריאה בו אינה זורמת. לקח לי המון זמן לקרוא ולצלוח אותו. אם לא היה זה שיינפלד שאני זוכר לו זיכרון נעורים, שכן הרומן הראשון שלו "אבדות" היה אולי הספר המשמעותי שקראתי בחיים והשפיע עלי בדיוק בשנים הנכונות, ומאז אני מחכה בכיליון עיניים לכל יצירה היוצאת מבית מדרשו, לא בטוח בכלל שהייתי מסיים לקרוא את הספר. יש בו קטעים יבשושיים ומשעממים מעט, יש בו קטעים לא קשים לעיכול, אך בסופו של דבר הסיפור בהחלט מעניין.

ולא דיברנו כלום על שפת הכתיבה שלו. שיינפלד כותב משפטים ארוכים ומורכבים יחסית עם המון פסיקים. הוא לא מכניס מרכאות כלל, דבר שמהווה לא פעם בלבול או אפשרות של דו משמעות. שכן לא ברור מתי מדובר על דיבור ישיר ודיאלוג ומתי במחשבות בעלמא. אך מעבר לכך, השפה שלו עשירה מאוד. בעוד בעבר השפה שלו היתה מעט יותר "עגנונית" כעת היא הרבה יותר "ישראלית", אך עדיין עשירה מאוד, וברמה גבוהה מאוד. רחוק מאוד מהרומנים הזולים או העממיים.

דוד פרוידיגר

דוד, 36, ירושלמי בנשמה, מכור למילה הכתובה- לקרוא, לכתוב ומה שביניהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן