תחשבו מה היה קורה אם היו מחוקקים חוק במדינה שאומר שכל רווקה מעל גיל 30 צריכה להכנס למוסד מיוחד לטיפול בבעיה שלה. הזוי, נכון?
אז אלו החיים ההזויים של מיכל שבדיוק 90 יום לפני יומהולדתה ה 30 החוק נכנס לתוקפו. השעון מתקתק, המירוץ לחתונה החל, רק חתונה תציל אותה מהמוסד.
היא מתעצבנת שכולם לחוצים לשדך לה חתן, אבל כולם רק רוצים לעזור… היא מתעצבנת שמבטלים לה דייטים, הגברים לא מוגבלים בזמן, אז מה איכפת להם? למזלה יש לה את החברות הטובות שלה שבאות לעזרתה ומסמנות מטרה ברורה, לחתן אותה מפחות מ 90 יום.
מיכל היא "בחורה כזאת שיוצאת לדייטים,פוגשת גברים, עם חלקם שוכבת, עם חלקם מתמזמזת ולחלקם בורחת בלי להקשיב להודעות – כי כזאת אני, הילדה הטובה מבית טוב שלא שיחק לה המזל, שלא פגשה את הגבר של חייה וחיה איתו באושר ועושר". זוהי מיכל, לטוב ולרע, היא רק רוצה להיות מאושרת (עם עדיפות לטבעת על האצבע).
המירוץ לחתונה תופס תאוצה לקראת שעת השין, מיכל מכירה את אליעד והקשר הולך ומעמיק. שאלת השאלות היא האם זה יגמר בחתונה?
מה אתם חושבים? יהיה סוף טוב לסיפור או לא?
במהלך הסיפור משולבים קטעים של מערכת יחסים של מיכל עם סטפן ההורס. מערכת יחסים שונה ומשונה, בטח לא מה שאתם חושבים…
הסיפור מספר את הסיפור האמיתי שאיתו מתמודדים הרווקים והרווקות. את הקלות הבלתי נסבלת של ההיכרויות התכופות שלהם, הכל זמין ופרוס לפניהם, לא את/ה, אז עשרים כמוך שעומדות בתור. יש המון אפליקציות, מלא אתרי אינטרנט, מלא אופציות להיכרויות חדשות. גם עניין הפרופילים הפיקטיביים שאנשים מעלים או התמונות הלא מדוייקות כדי למשוך היכרויות מוזכרים שם. מבלי להיות בשוק הזה, אני חושבת שהסופרת תיארה היטב את הסיטואציה שהרווקים ובמיוחד אלו שמחפשים שידוך נמצאים.
ספר קליל ומצחיק שמספר את סיפורן של כל כך הרבה רווקות. הרעיון נחמד אבל פחות התחברתי לעריכה ולכתיבה שלו. הוא התחיל מעניין והמשיך באי סדר מבחינתי עד שהתפספס…
