Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
עדיין רווקה
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 172
"עדיין רווקה" מאת נדין מרימי, בהוצאת "ספרי ניב", הוא סיפור מקסים המביא את סיפורה של מיכל התל אביבית, צעירה שנמצאת רגע לפני יום הולדתה השלושים – והיא עדיין רווקה. הבעיה היא שבישראל חוקק חוק חדש, ולפיו כל רווק שמגיע לגיל 30 מחוייב להיכנס למוסד סגור לטיפול ברווקות. מיכל תחגוג יום הולדת 30 בעוד 90 ימים, בדיוק ביום שבו חוק הרווקות ייכנס לתוקפו. היא והחברות הטובות ביותר שלה מגבשות תוכנית פעולה שתעזור לה למצוא אהבה ותמנע את כניסתה למוסד הסגור. מיכל יוצאת לסדרה ארוכה ומתסכלת של דייטים מצחיקים, עצובים ולא הגיוניים כדי להיכנס לגיל 30 בזוגיות. לאורך כל הסיפור משתפת הצעירה, מנקודת מבטה שלה, את החוויות שהיא חווה, כרווקה צעירה ותל אביבית טיפוסית: היא מספרת על הדייטים שיצאה אליהם, על הבחורים ששכבה איתם, על אלו שרצתה ולא רצו אותה, על אחרים שרוצו אותה והיא לא רצתה – ועל ההתמודדות עם הסביבה שתמיד שואלת, או לכל הפחות לא מבינה, מדוע היא עדיין רווקה בגיל 'מופלג' שכזה.

לו יצויר והתרחיש של הספר הזה אכן היה מציאותי, לפיו כל רווקה מעל גיל שלושים תיכנס למוסד סגור לצורך טיפול ברווקות, רבות מבחורות ישראל היו נאלצות כנראה לבלות במוסד הזה.

"כולם כבר הסתדרו בזוגות כמו עולים לתיבת נוח לפני המבול, ואני נשארתי לבדי, בודדה, מחכה לגבר שיבוא ויטלטל את עולמי או פשוט למישהו שיגיד "יהיה בסדר, את לא תישארי לבד, אין פשוט סיכוי כזה" " (עמוד 122)

זהו סיפורה של מיכל,רווקה עם קריירה מוצלחת, שבעוד 90 יום יחול יום הולדתה ה-30… ובדיוק אז חוקק החוק הנ"ל.
בעזרת שתי חברותיה הטובות (והלא רווקות), היא נכנסת למרתון דייטים ואינה בוחלת באף אמצעי (כמעט) , הכל כדי לא להיכנס למוסד הסגור.

כולם מנסים לסייע למיכל להכיר סוף סוף את גבר חלומותיה, ואלו שפחות מנסים מביטים עליה במבטים מרחמים ובתחושה של סוף העולם מתקרב.

הספר הזה אינו מחמיא כלל למין הגברי, מדייט לדייט מדמים לחשוב כי תמו כל הגברים הנורמליים בעולם!
ואם כבר בחוק כזה עסקינן, אז מדוע האפליה המתוארת? לפיה רק נשים רווקות ייאלצו להיכנס למוסד… מה עם הגברים הרווקים המזדקנים?

מחברת הספר לקחה רעיון מקורי והפכה אותו לספר שהוא פארודיה על הרווקות המאוחרת.
בשפה שנונה וקולחת היא מתארת את חווית הרווקות המאוחרת.
הספר ציני, משעשע וקליל לקריאה. מנגד, הפריעו לי בספר החלקים בהם השפה בוטה,  וההתעסקות בנושא המין כמשהו זול ולא מחייב.

בשורה אחת: אולי צריך לטפל דווקא בגברים הרווקים ופחות בנשים…

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן