Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
ספר השמות האבודים
תגית:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2022
מס' עמודים: 373
כשאווה טראוב אברמס, ספרנית על סף פרישה, מבחינה בוקר אחד בעיתון בתמונה של ספר שלא ראתה זה יותר משישים וחמש שנים – ספר השמות האבודים – מבטה קופא. מתברר שחוקרים מצאו את הספר ומתקשים לפענח את החידה הטמונה בו – חידה שרק אווה יודעת את פתרונה. פריז, 1942: אווה נאלצת לברוח מהעיר עם אמה לאחר שאביה נתפס על ידי הנאצים. הן מוצאות מקלט בעיירה הררית קטנה באזור החופשי של צרפת, ואווה מתחילה לזייף תעודות זהות עבור ילדים שמוברחים מעבר לגבול, אל שווייץ הניטרלית. יחד עם זייפן מסמכים מסתורי ויפה תואר בשם רֵמי, אווה מחליטה שהיא חייבת לשמר איכשהו את שמותיהם האמיתיים של הילדים, הצעירים מכדי לזכור מי הם באמת. אך ככל שהמלחמה מתקדמת, עבודת הזיוף נעשית מסוכנת יותר ומעמידה בסכנת חיים את אווה ואת האנשים הקרובים ללבה. וכשבוגד מתגלה בשורות המחתרת, אווה צריכה להחליט אם להציל את חייה שלה או להמשיך להילחם למען הילדים בכל מחיר. ספר השמות האבודים הוא רומן סוחף ומרגש הנשען על עובדות היסטוריות ומשמש עדות לנחישותה של רוח האדם ולכוחם של האומץ והאהבה לעמוד מול פני הרוע. זהו ספרה השמיני של קריסטין הרמל הרואה אור בהוצאת הכורסא. קדמו לו רבי-המכר המתיקות שבשכחה, כשניפגש שנית, רק עוד יום אחד, הדירה ברחוב אמלי, איטלקית למתחילים, סודות בית השמפניה ונשיקה צרפתית. "סיפור עוצר נשימה על הישרדות וגבורה שבמרכזו זייפנית מסמכים המסכנת הכול כדי לעזור לילדים יהודים לברוח מצרפת שתחת הכיבוש הנאצי." – מגזין פיפל (20 הספרים הטובים לקיץ זה)

תכירו את אווה אברמס. היא בת יותר משמונים אבל מתעקשת לעבוד בספריה בשל אהבתה העזה לספרים. היא תמיד אהבה ספרים, עוד שהיתה קטנה.

יום אחד תמונה אחת בעיתון מחזירה אותה יותר משישים שנה אחורה. הכותרת הכריזה "שישים שנה אחרי סוף מלחמת העולם השניה, ספרן גרמני מבקש להחזיר ספרים שנבזזו לבעליהם החוקיים". בתמונה מצולם הספר היקר שלה "איגרות ובשורות", היא זיהתה אותו לפי הפגמים בכריכה.
מבלי לחשוב פעמיים אווה מזמינה טיסה לאירופה בדיוק כשחגגו שישים שנה לסיום המלחמה. כנראה שזה לא מיקרי.

סיפורה של אווה בהווה פותח לנו צוהר לסיפורה בעבר, לפריז של 1942.

אווה הצעירה היתה גרה בפריז בדירה קטנה ועלובה, הוריה התפרנסו בקושי ולאווה היה חלום לסיים את התואר שלה בסורבון, חלום שנגדע, חלום שגדעו הגרמנים. הם ידעו שכיהודים הם בסכנה אבל התקשו להאמין. לילה אחד דפקה השכנה על דלת ביתם וביקשה מאווה ואימה שישגיחו על ילדי השכנים עקב מקרה חרום. מקרה חרום שהציל אותן שכן מעט אחרי דפקו הגרמנים על דלת ביתם וביקשו מהם לבוא איתם. אב המשפחה ענה שאינו יודע היכן הן ומתי יחזרו, הגרמנים לקחו רק אותו. אווה ואימה הבינו בדרך הקשה שהן חייבות לברוח.

והן אכן ברחו, רחוק מפריז אבל לא מספיק. הן עדיין היו בסכנה. הם הגיעו לעיירה רחוקה עם מסמכים מזוייפים, כדי לא ידעו שהן יהודיות. בעלת האכסניה מבחינה שהמסמכים לא מקוריים ומספרת על כך לכומר של הכנסיה המקומית. השאר כבר היסטוריה.
אווה מצטרפת אליו למפעל לזיוף מסמכים, כדי להציל אחרים מהתופת, כאלו שיש להם עוד סיכוי.

אווה ואימה נקרעות בין הדחף לחפש את אביה ולנסות להצילו ולחזור לחייהם בפריז לבין הרציונל של כל מה שקורה בפועל.
אווה לא לבד. מלבד הכומר היא מכירה את רמי, שותף במפעל הזיוף שהציל אותה לא פעם. יש לו הרבה תושיה ובעיקר קסם אישי שלא ממש עזר לו מול אווה, לפחות לא בהתחלה.

כשאווה הצטרפה למפעל הזיופים היא שמעה שמזייפים מסמכים לילדים צעירים כדי להצילם. ככה נולד ספר השמות האבודים. זהו ספר שבו הצפינו את השמות המקוריים שהיו להם יחד עם השמות החדשים שקיבלו.
בעזרת אומץ רב וקמצוץ של אמונה אווה והכומר הצילו כל כך הרבה אנשים מהנאצים ובעיקר ילדים יתומים שלא היתה להם תקווה. חלון ההזדמנויות של אווה ואימה לבריחה לשוויץ נסגר כשהגרמנים פשטו על כל צרפת והן היו בסכנה.

תמיד כשאני קוראת סיפורים על התקופה המזעזעת הזאת אני שמה את עצמי במקום הגיבורים. האם הייתי נוהגת כמוהם? האם הייתי שורדת בכלל את מה שחוו? כמעט תמיד נקטע לי חוט המחשבה ואיני מצליחה לחשוב עד הסוף, נראה לי שבגלל הסיבה הפשוטה שזה נראה לי לא אנושי והגיוני, זה נראה לי קשה מידי.
האם אני הייתי מסכנת את עצמי ומשפחתי כדי להציל הרבה אחרים? לא בטוחה. לכן סיפור כמו הסיפור שלפנינו מרגש אותי ומחמם את ליבי. הוא אמנם לא מבוסס על סיפור אמיתי, אבל בטוחה שהיו במציאות דומים לו שהתרחשו באמת.

זהו סיפור על הקרבה, נחישות, אומץ לב, רצון לחיות וגם על אהבה ותקווה.

קראתי את כל ספריה של הרמל שתורגמו, הספר שלפנינו הוא אחד הטובים והמרתקים שכתבה. אהבתי מאוד את דמותה של אווה האמיצה שהקריבה כל כך הרבה לעזור לאחרים, את הכתיבה המרהיבה של הרמל ואת העלילה המקסימה.

יותר ממליצה! קריאה מהנה!

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן