Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
סיפורו של ניצול
תגית:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 131
ב־28 בפברואר 1955 נודע כי במהלך סערה בים הקריבי נפלו לים ונעלמו שמונה אנשי צוות של הקַלדָס, משחתת בחיל הים של קולומביה. באותה עת הייתה האונייה בדרכה ממוֹבִּיל שבארצות הברית, ששם עברה שיפוצים, אל נמל קַרְטָחֵנָה בקולומביה, והגיעה אליו במועד המתוכנן, שעתיים אחרי האסון. החיפושים אחר ניצולים החלו מיד, בסיוע הכוחות הצפון־אמריקניים בתעלת פנמה, שאחראים גם לשליטה הצבאית ולמעשי חסד אחרים בדרום הים הקריבי. בתום ארבעה ימים חדלו החיפושים, והימאים האבודים הוכרזו רשמית מתים. ואולם שבוע לאחר מכן אחד מהם נמצא גוסס על חוף שומם בצפון קולומביה, לאחר שבילה עשרה ימים על גבי רפסודה בלב ים, בלי מזון ובלי מים. שמו היה לוּאיס אָלֵחָנְדְרוֺ וֵלָסְקוֺ. ספר זה הוא שחזור עיתונאי של מה שהוא סיפר לי, בדיוק כשם שפורסם חודש לאחר האסון בעיתון אֶל אֶסְפֶּקְטָדוֺר בבּוגוטָה. גבריאל גרסיה מארקס

לואיס אלחנדרו ולסקו היה הניצול היחיד מתוך שמונה אנשי צוות שטבעו לאחר שנפלו ממשחתת של חיל הים בקולומביה במהלך שנת 1955.
לאחר שלואיס סיפר את סיפורו הוא הפך להיות גיבור לאומי ופטריוט אמיתי.
לואיס העביר עשרה ימים בים וכאשר הסופר גבריאל גרסיה מארקס ניסה להוציא ממנו את האמת מאחורי סיפורו המסקרן, מתגלה תמונה שונה שחושפת שחיתויות ומחדלים פוליטיים שקשורים לאותה משחתת.
ממשלת קולומביה הדיקטטורית מנסה להשתיק את הסיפור אבל ברגע שהאמת יוצאת לאור, אין דרך חזרה וגם לואיס נפגע באופן אישי והוא נתון ללחצים ואיומים במטרה להשתיק אותו.

לואיס לא מוכן לחזור בו משום מילה בסיפור וכך סיפורו המטלטל הופך לעוד מידע בדפי ההיסטוריה.
כשלואיס התגייס לחיל הים הוא היה חייל צעיר בשנות העשרים לחייו, היתה לו חברה שחיכתה לו על החוף ולאחר שמונה חודשים על המשחתת הוא לא היה בטוח שהוא רוצה להמשיך להפליג ואף שקל לצאת מהצבא ולעזוב את חיל הים לאחר שהמשחתת תעגון בקרטחנה.
הסערה שמתרחשת ופוגעת במשחתת טורפת את כל הקלפים ולואיס נאלץ לשרוד בקושי כאשר הוא תקוע עשרה ימים על רפסודה בים הקריבי. מה קרה שם באמת?

סיפורו המצמרר והמדהים של לואיס ריתק וסקרן אותי. הערצתי את האומץ שלו והרצון העז לשרוד כשהוא תלוי בין מים לשמיים ובין תקווה לייאוש וסובל מרעב, צמא, מאוים ע"י חיות טרף, רועד מקור ונכווה מהשמש הקופחת ויותר מכל הוא מנסה לשמור על טיפה של צלם אנוש. לרגעים הרגשתי כאילו אני נמצאת שם איתו על הרפסודה.
גבריאל גרסיה מארקס מספר את הסיפור דרך קולו של לואיס ועושה זאת בדרכו המיוחדת וייחודית לו.
קראתי בעבר את ספריו של גבריאל גרסיה מארקס: "מאה שנים של בדידות", "אהבה בימי כולרה" "וכרוניקה של מוות ידוע מראש" ואהבתי את כולם, זה מסוג הספרים שנחשבים לקלאסיקות ונשארים בלב הקורא לנצח.
הספר הזה היה מבחינתי מעורר השראה והוכיח עד כמה הרצון לשרוד חזק מכל מכשול שעומד בפני הגוף והנפש – מומלץ בחום לקריאה.

קריאה מהנה.

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן