Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
סיפורה של לילי דה יונג
תגיות: ,
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 336
אישה צעירה מוצאת את האהבה הגדולה של חייה. אלא שכאשר היא יולדת במוסד לאימהות לא נשואות בפילדלפיה של שנת 1883, נאמר לה שהיא חייבת לוותר על בתה כדי להימנע מחיי עוני ובושה. אבל היא בוחרת להשאיר אותה. כשהיא הרה, נעזבת על ידי אהובה, ומורחקת מביתה הקווקרי וממשרתה כמורה, לילי דה יונג נכנסת למוסד צדקה שבו יולדות נשים שחטאו. היא המומה מהאופן הנואש שבו בתה התינוקת זקוקה לה, ומן המהירות שבה החיבור ביניהן כובש את ליבה. אימהות במצב שלה ניצבות בפני דעות קדומות פוגעניות ולכן רובן מוותרות על התינוקות שלהן. אך לילי לא יכולה לקבל זאת. היא נלחמת בגינוי המוסרי ובמצוקה הכלכלית במאמץ לשרוד יחד עם התינוקת שלה. לילי מגלה את רגשותיה ומספרת את סיפורה ביומן שהיא כותבת, והיא לוקחת את הקוראים למסע – ממוסד הצדקה העני אל ביתה של משפחה עשירה  – אל רחובותיה של עיר אמריקנית מתפתחת. לילי דה יונג נשען על היסטוריה עשירה, והוא דיוקן אינטימי על אהבה שאובדת וחוזרת, אך הוא גם עדות על מעשה האימהוּת. "כל כך מעט מותר לאישה," כותבת לילי, "ועם זאת, כל בן אנוש מטפס על גבה בדרך לבגרות."

"כמעט כל דלת .. נסגרת בפני מי שעומדת להיות אמא לא נשואה. אנשים שמבצעים מעשי הונאה , אלימות ושוד מחושבים ומתוכננים, ואפילו רצח בכוונה תחילה, נתקלים ביותר אהדה, יותר חמלה ויותר מאמצים לשיקומם מאשר הנשים הללו, שהן קורבנות של אחרים במקרה הטוב ובמקרה הגרוע הן רק ממחישות את האנושיות".

לילי דה יונג נולדה למשפחה פשוטה בעיירה נידחת אי שם בשנת 1860. אימה נפטרה מהסתבכות רפואית בהמשך לתאונת כרכרה. אביה היה נגר פשוט שייצר רהיטים לתושבי העיירה.

כשאימה מתה, חרב עליה עולמה, היא היתה קשורה אליה מאוד. כשהציע לה השוליה של אביה, יוהאן, אהבה, תשומת לב ונישואין, התמסרה לו לילי לחלוטין. יוהאן הבטיח לה שברגע שהוא ואחיה הקטן מתמקמים בעיר הגדולה ומוצאים עבודה, הוא שולח לה כסף וכרטיס להצטרף אליהם – שם ינשאו ויקימו בית משלהם. הלילה היחיד בו בילו יחד לפני הנסיעה זרע את העובר ברחמה של לילי.

לילי לא יכלה לשאת את היחס של האישה של אביה ואת המצב אליו נקלעה – אישה צעירה לא נשואה שנושאת ברחמה ילד ממזר, וחיפשה לעצמה מקלט. היא מצאה כזה במחסה לנשים במצב דומה לשלה, בהריון לא נשואות – מוסד צדקה לנשים שחטאו.

לאחר שילדה את שארלוט היתה צריכה להיות חלק מחוקי המוסד. תוך שלושה שבועות עליה למסור את התינוקת שילדה. הספר מתאר בשפה יפה ובאופן ברור את הקושי של לילי למסור את פרי בטנה ואת רגשותיה המתגברים לתינוקת שזה עתה ילדה. החיבור אליה היה חזק והיא התקשתה לוותר עליה.

בסופו של דבר החליטה לילי שהיא לא מוסרת את שארלוט לאימוץ, היא מוסרת אותה למשמורת לתקופה קצרה יחסית כבנתיים היא תעבוד כמינקת בבית עשירים בשכר גבוה, כך היא תוכל לחסוך כסף, לחזור לקחת את שארלוט, להשיג מכונת תפירה ולהיות עצמאית.

הספר ממשיך לספר את קורותיה של לילי. לצערי המשך קורותיה לא היה פשוט בלשון המעטה. היא עשתה הכל כדי לשמור קרוב את התינוקת שלה כנגד כל הסיכויים.

אני קוראת את הספר ושמחה שאנחנו כבר לא חיים בתקופה חשוכה כמו בסיפור. אילו מדורי גיהנום נאלצו לעבור אותן נשים, נשים שלא שפר עליהן גורלן. התייחסו אליהן כאל חוטאות, כאל נשים נחותות. לא פלא שהרבה נשים נאצלו לעשות מעשה על טבעי ולמסור את פרי בטנן.

הספר כתוב היטב בדיוק כמו שאני אוהבת. הספר העלה בי רגשות שונים, מחמלה, שמחה, עצב, אמפתיה ועד כעס. נהנתי מאוד למרות הסיפור הקשה. קראתי את הספר בשקיקה כמו שאני קוראת ספר מתח – מה שמעיד מבחינתי על טיבו של הספר.

בקיצור, עופו לקרוא!

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן