לאלין משרה טובענית בתחום הפרסום, הקריירה שואבת אותה, מכלה את זמנה ולא משאירה לה אנרגיות וזמן לבעלה וביתה. כמה שהיא מנסה לתמרן בין הכל, היא לא מצליחה, זה חזק ממנה, העבודה חזקה ממנה. היא משקיעה את כל כולה בה, שוכחת את בני משפחתה, שוכחת את עצמה. יש לה כל מה שלא היה לה בתור ילדה, בית יפה, כסף לרוב, משפחה חמה, אהבה על הנייר ואת כל זה היא הולכת להפסיד בגלל שהיא מקדישה את עצמה לעבודה במקום למשפחה שלה. לבעלה סאם ולביתה הסטודנטית כבר נמאס, בעלה עזב את הבית והבת שלה התרחקה ממנה.
המשפחה של אלין מתפרקת והיא מתקשה לאסוף את השברים. בשיחות שלה עם ביתה היא מספרת לה על הילדות שלה והיא מבינה שיש לה עיניינים לא פתורים עם עצמה מהעבר, רק כשהיא תשלים עם מה שקרה ותשתף אולי היא תשתחרר ממה שקרה ותוכל להתמודד עם ההווה…
סימן שאלה הוא תמיד רק חצי לב, מאחר ואי אפשר באמת לאהוב מישהו כשהלב שלך מלא סודות, כך אמרה ביתה של אלין לאימה באחת השיחות שלהן. זה גרם לה להבין שהיא חייבת לפתוח את הפצעים הישנים ולהסתכל לעבר בלבן של העיניים.
שוודיה של 1979 סיפור ילדותה של אלין, אי שם באיזה כפר קטן. היא היתה בת לאב אלכוהליסט שהיה בכלא ולאמא שניסתה ככול יכולתה לגדל את ילדיה. הם חיו בצמצום רב, בעוני, בחוסר השגחה לעיתים, הגורל איך לומר, לא האיר להם פנים. הם חיו בקושי, עם מזון בסיסי שקנו ועם השלמות "שלקחו בהשאלה" מהמרכול השכונתי.
לאלין היה חבר טוב, פרדריק שהיה אוזן קשבת עבורה ומישהו לבלות איתו. שאר הילדים התרחקו ממנה ומשפחתה וקראו לה בשמות גנאי, אות קלון דבקה בה, היא היתה ביתו של פושע. היא ופרדריק בילו יחד ובעיקר סיפרו אחד לשניה על החיים הקשים שלהם (לפחות על חלק מהם).
בתקופה מסויימת אלין לא איבדה תקווה, היא חלמה שאביהם יחזור הביתה, שהם יהיו משפחה רגילה ושיהיה להם אוכל על השולחן. הפתעה נעימה ממקור לא צפוי מביאה לה ולמשפחת תקווה. האם החיים שלהם אכן השתפרו?
מה יעלה בגורלה של אלין הבוגרת? איך היא הצליחה להשתקם מהילדות הקשה שלה ומה קרה לה בדרך?
הסיפור נע בין הווה בניו יורק לבין עבר בשוודיה במעברים חלקים ומושלמים. אלין הבינה, הרבה בזכות ביתה אליס, שכדי להתמודד עם ההווה היא צריכה להשלים עם העבר הלא פתור שלה.
סיפור מקסים ומעניין ששאב אותי פנימה.
אל תטעו, זהו לא סיפור רומנטי דביק כפי שהכריכה מרמזת, זהו סיפור נוגע ללב על מסעה של אלין שחוותה ילדות קשה ולמרות הכל הגיעה לאן שהגיעה והצליחה בחיים.
בכתיבתה של הסופרת התאהבתי עוד "בפנקס הכתובות האדום" ופה היא לא אכזבה אותי. אהבתי גם את הכתיבה וגם את עלילה הספר שסחפה אותי. אם עדיין לא קראתם את ספריה של סופיה לונדברג, תשיגו עותק ותפליגו רחוק…
