קנדרה ואן זאנט היא סטודנטית אמריקאית ובוגרת חוג להיסטוריה באוקספורד שמגיעה במסגרת לימודיה לביתה של אמנית מפורסמת בשם איזבל מקפרלנד כדי לראיין אותה לכבוד יום הולדתה ה 93 ולכבוד יום השנה השבעים לניצחון העולם נגד הנאצים.
קנדרה עורכת תחקיר אודות השפעת הבליץ על אוכלוסיית הנשים של לונדון והיא קיבלה המלצה מאחד הפרופסורים שלה לראיין את איזבל שהיתה חיה באותה תקופה וחוותה את הבליץ על בשרה.
איזבל חוזרת אחורה בזמן לשנת 1940 ומספרת לקנדרה את האמת אודות חייה: שמה האמיתי הוא אמליין (אמי) דאונטרי והיא לא באמת בת 93.
באותה שנה אמי היתה נערה בת 15 וגדלה בבית אחד עם אמה החד הורית שגידלה בקושי אותה ואת אחותה בת השבע ג'וליה.
על אף המלחמה והמצב הקשה בחוץ, אמי בעלת הנשמה הרומנטית, החליטה להתחיל לעבוד בחנות לשמלות כלה ולנסות להגשים את חלומה להיות מעצבת של שמלות כלה אבל החלום נקטע באיבו כאשר כל הילדים התפנו מלונדון בעקבות המלחמה ואמה של אמי הכריחה אותה לעבור להתגורר בכפר עם אחותה.
אמי עזבה את לונדון ואת עבודתה בלב כבד ועברה עם ג'וליה ושאר ילדי לונדון לעיירה בריטית מרוחקת.
בעיירה התגוררו השתיים אצל אישה קשישה וטובת לב בשם שרלוט, הבית היה יפה בעל גינה פורחת ובמהרה הן נכנסו לשיגרה מבורכת של עבודות בית, קריאה ועיסוק במלאכת יד.
כשאמי מקבלת הצעת עבודה מפתה מלונדון, היא לא מהססת לרגע ומחליטה לחזור מיד הביתה אבל ג'וליה מגלה על כך ומתעקשת לחזור איתה, בלונדון המלחמה בשיאה והבליץ מכה בכל פינה אבל אמי מרגישה שהיא חייבת לחזור ובכך חורצת את גורלה וגורל אחותה לנצח.
הספר היה כל כך מרגש וחשף תקופה קשה וארורה במהלך מלחמת העולם השניה בלונדון ואת כל הכיאוס, ההרס והחורבן שהמלחמה הותירה אחריה.
דמותה של אמי היתה מרגשת ומעוררת הערצה עקב כל התלאות שהיא עברה במלחמה.
אמי נאלצה להתבגר טרם זמנה ולהפוך לאישה אחראית ובוגרת בגלל המלחמה וגם בגלל חוסר התפקוד ההורי של אמה.
אהבתי מאד את דמותה של שרלוט, היא היתה אישה טובת לב שפתחה את לבה וביתה לאנשים זרים בזמנים קשים וסוערים והתייחסה לבנות באהבה ללא תנאים בזמן שאמא שלהן בקושי הצליחה לגדל אותן בצורה ראויה.
זהו ספר מרגש על בחירות, סליחה וכפרה גורל וקשר חזק בין אחיות.
קריאה מהנה.
