יגאל אלון ז"ל אמר פעם, "עם ללא עבר, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל", ובכן זהו בדיוק סיפורה של אוליביה, או ליב אם תרצו.
את ליב אנחנו פוגשים רגע לאחר הגירושין מבעלה בגיל 41, כאשר ניסיונותיהם להביא ילדים עלו על השרטון ודרדרו את היחסים שלהם, עד כדי גירושין. ליב לא בטוחה כיצד תמשיך בחייה, כשסבתא בת ה99 מופיעה בפתח ביתה עם כרטיסי טיסה לפריז עבור שתיהן.
1940, מלחמת העולם השניה והכיבוש הנאצי כבר מדפקים על גבולות צרפת. אזרחיה של צרפת מתחילים לנסות לברוח למקומות בטוחים, אך לא בעל בית השמפניה שבו, מישל, ואשתו הטריה אינס. איתם בבית השמפניה נמצאים גם היינן המסור של בית השמפניה ואשתו, סלין.
מישל, שבהתחלה ניסה לשמור על פרופיל נמוך מול הגרמנים על מנת לא לסכן אותו ואת בני ביתו, מחליט שהוא אינו יכול עוד ומצטרף למחתרת נגד הגרמנים, וזאת ללא ידיעתה של אשתו אינס, אך עם ידיעתה ואף גיוסה של סלין למחתרת. היחסים בין הזוג שבו במהלך המלחמה הולכים ודועכים, בעוד שאינס מנסה ככל שביכולתה להראות לבעלה שהיא אחראית ויכולה לעזור בייצור השמפניה כמו סלין, מישל רק מרחיק אותה ממנו, נעשה קצר כלפיה ומתייחס אליה כאל כסילה. דבר דומה קורה בין סלין לבעלה, בעוד שסלין החצי יהודיה, מודאגת מאוד ממה שקורה סביבה, בעיקר למשפחתה בדרום צרפת, בעלה מעדיף להתרכז בייצור השמפניה מבלי להתייחס לרעשי רקע.
בעוד היחסים בין סלין לבעלה, ובין מישל לאינס מתרחקים ומתקררים, היחסים בין מישל לסלין מתלהטים, השניים מנצלים כל רגע ביחידות במנהרות העתיקות של בית השמפניה, אותן מנהרות שטומנות בחובן סודות כמוסים.
במסעה של ליב עם סבתה לצרפת, היא מגלה לא מעט סודות כמוסים של המשפחה. לתוך המסע הזה משתלב עורך דינה של סבתה, "אדית", שמתגלה כמחזר נפלא עבור ליב, ובדיוק התקווה שהיא הייתה זקוקה לה בכל מה שקשור לאהבה.
את הסודות הכמוסים של בית השמפניה, לא אחשוף בפניכם בסקירה זו, אלא אמליץ לכם לקחת את הספר המצוין הזה, ופשוט לקרוא אותו עד תומו. אני חובבת גדולה של הכתיבה של קריסטין הרמל. הרומנים שלה מצוינים תמיד, ולאחרונה היא הולכת על כתיבה שמשלבת עלילה שקרתה בעבר, עם עלילה שקורית בהווה, דבר שבעיני מאוד טריקי לכותב, משום שלא כל סופר יכול לרתק את הקורא לשתי עלילות בו זמנית, והרמל עשתה זאת מצוין גם בספרה, "הדירה ברחוב אמלי", ובגם בספרה הנוכחי, "סודות בית השמפניה".
מאוד נהניתי להיכנס לעולמם של ליב, אדית, אינס, סלין ומישל, ולמען האמת, מזמן לא היו לי כאלו תחושות מעורבות כלפי דמויות בספר, מה שבהחלט מוסיף לקריאה.
המלצה שלי, אי אפשר שלא לקרוא את הספר בלי כוס שמפניה ביד, תהנו!
