כבר הרבה זמן רציתי לקרוא את הספר והנה סוף סוף הגעתי גם אליו ואני כל כך שמחה שקראתי, תמיד איכשהו ספרי נוער נדחקים הצידה כי מה כבר נראה לנו שהם יכולים לחדש אם בכלל, אז בספר הזה גיליתי להפתעתי הרבה שאפשר לרגש אותי גם אם ספר שבהגדרה שלו הוא נוער. הסיפור כולו מביא עמו התמודדויות קשות עם נושאים חשובים כמו נהיגה בשכרות וההשלכות טרגדיות אמון בבני אדם ובעיקר יכולת ההכלה ואהבה טהורה. חשוב שכל אחד יקרא זהו ספר חובה גם לנו הורים ומומלץ בחום לנוער.
בסיפור הבא יש 2 דמויות מרכזיות שכל אחד מסתיר טרגדיה אישית כאב, אובדן שמלווים את הדמויות כל אחד נמצא ב"חור שחור" והם לא מצליחים לראות את האור בקצה המנהרה.
נייתן הוא נער בין 18, רוקיסט חסר מעצורים מבלה את רוב זמנו בפאבים, חברים, שתייה וחברה קבועה, עד שערב אחד הוא עושה שגיאה אחת (לא צריך יותר) שעולה לו ביוקר. בחוסר שיקול דעת רגעי הוא עולה על הרכב ונוהג בשכרות בעקבות כך נגרמת תאונה טרגית וחברו הטוב נפגע ומאושפז במצב קשה. נייתן מבין את גודל האסון הוא חי עם ייסורי מצפון שאוכלים אותו מבפנים הלקאה עצמית אינסופית. הוא מקבל את הצעתו של דודו לעבוד בכל חופשת הקיץ בכדי להתרחק מהחברים. דודו חושב שזה מה שיציל את נייתן לוקח אותו תחת חסותו, מאמין שהסחת הדעת תהיה נכונה עבורו בכך שימלא את זמנו בעבודה פיזית בשיפוצים של אחוזתה של גברת בלקוול.
מפגש מקרי בין השניים הנערים גורם לשניהם לזהות אחד בשני שכל אחד מהם שרוי באסון נורא משל עצמו, אבל מה העול שכל אחד סוחב על הגב שלו זאת תעלומה והדרך לשם עוד ארוכה.
למרות שהוא נראה מושלם, ידעתי שהוא לא מושלם בדיוק כמוני. היינו פגועים שנינו, פגומים באופן שהרבה אנשים לא היו מסוגלים להבין.
