Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
ניצוצות החיים
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 206
בסוף ינואר של שנת 2014 קיבלתי כתב יד של סיפור ואליו נלוו המלים הבאות בעברית משובשת במקצת: "איני סופר למרות שכתבתי 2 ספרים בפולנית שיצאו בפולין, אחד עם סיפורים קצרים. הפעם כתבתי סיפור קצר בעברית, שאני שולח לך. יתכן שתמצא בו עניין ותחליט לפרסם". הסיפור נראה במבט ראשון כעוד אחד מאותם זיכרונות שואה בנאליים שיש רבים כמותם. עד לאותו רגע בו, שהוא מתפצל מכל סיפורי השואה המוכרים, ומתבררת החתרנות שלו: זהו סיפור על משפחה יהודית פולנית, שתקופת השואה היתה פשוט תקופת הזוהר שלה ותור הזהב הזה בא לקצו הטרגי עם עליית המשפחה לארץ. והדבר הזה מסופר בשוויון נפש וביובש לא רגשי, ומעמיד אותנו מול מציאות מטרידה מאוד, שכן זהו סיפור החורג באופן מסוכן כמעט מהנרטיב השואתי־הישראלי המקובל. צמרמורת עברה בי למחשבה שסיפור מקורי כזה היה יכול שלא להתפרסם, ושכותבו בן השמונים ושבע היה הולך לעולמו בלי שאיש כאן יידע שהיה אדם כזה, שכתב דברים כאלה. לשמחתנו, מרצל גולדמן חי וקיים וממשיך לספר בתעוזה השקטה והתמימה למראה שלו את סיפורה הבלתי אופייני של משפחתו, שניצלה בשואה בזכות תושייתו הגאונית של האב, שהצליח להעמיד פנים של פולני לא הודי במשך כל זמן המלחמה העולמית השנייה ולהגיע למשרת ניהול רמה בתעשיית הנעליים הגרמנית בפולין הכבושה. כל סיפור פוגע בעצב רגיש אחר. פעם זה סיפור מנחם על רגע של אנושיות לא צפויה לגמרי בלב התופת הנאצית. ופעם זה סיפור על נס – או מקריות מבורכת – שהצילה שוב את חיי המשפחה. ופעם זה סיפור מהפך קרביים על אכזריות סדיסטית ומפלצתיות גרמנית ועל נס שלא קרה. ואט אט נעים הסיפורים כרונולוגית אל הארץ, ואל החיים כאן. כמו אוטוביוגרפיה מקוטעת נרקמת לה אט אט לנגד עינינו. וזו אוטוביוגרפיה לא של ניצול שואה: נדמה שמרצל גולדמן יכפור בתואר המפוקפק הזה. זו אוטוביוגרפיה של אדם שזכה לחיות, וסיפוריו הם מנחת התודה לכוח העליון שנתן לו את הזכות לחיות כדי לספר.

ניצוצות החיים

ספר זה הינו עדות אוטוביוגרפית של מרצל גולדמן, המספר קורותיו וקורות משפחתו בתקופת מלחמת העולם השנייה. אולם בניגוד לעדויות המצמררות והסיפורים שאנו , הקוראים, רגילים לקרוא, עדות זו מציגה כיצד שפר מזלם הטוב של מרצל ומשפחתו. משפחתו הפולנייה זכתה במלוא מובן המילה בחיים . אבין של מרצל הצליח להשיג עבור המשפחה מסמכים המעידים כי הם משפחה פולנית ולא יהודית.

אביו של מרצל מצא עבודה במפעל לייצור נעליים וקיבל,  בנוסף, תפקיד בכיר במפעל. מכורח הנסיבות, המשפחה התגוררה בבית מסודר, לא סבלו ממחסור במזון. יחד עם זאת, חיו בפחד תמידי שמא יגלו אותם כי הם יהודים.

בעדותו מגולל מרצל את סיפורם של בני משפחה שגורלם לא שפר עליהם כדוגמת דודו, שנלקח לגטו. הוא נתפס כשניסה לבריח את בתו. מובן שנתפס וגורלם היה אכזרי  מנשוא. בביתם הוסתרו גם אחות אמו ובתם הקטנה. דודתו יצאה להביא אוכל לבתה ולא שבה . כך גדלה בת דודתו כאחות לו. עד עלייתה ארצה , כאן הקימה משפחה .

אחד הסיפורים המרתקים היה כשיום אחד גילו כי הפחם והעצים במרתף נגמרו. וכך נשארו ללא חימום בליל חורף קר. אביו של מרצל פנה למנהל המחלקה הסוציאלית במפעל לארגן אספקה. רישקה הגרמני ענה כי אין בשעה כזו פועלים. לאחר שהבינו כי הם עומדים לעבור לילה קפוא, התפרץ ילדם של השכנים בצעקה כי יש משאית בחוץ עם שוטרים גרמנים . לידם היו דמויות כפופות עם בגדי אסירים ומגן דוד. אלה היו היהודים ממחנה העבודה. השוטרים תפסו אותם לפרוק את הפחם והעצים לחימום. אימא התחלחלה , קבלה כתמים אדומים על צווארה מהתרגשות. לפתע קמה  עם אנרגיה עצבנית ואמרה "מרצל, קח את הסלים ,  אנחנו הולכים למכולת!". הם  הלכו למכולת. אימא ביקשה את כל הלחם והריבה כנגד כרטיסי המזון הלא מנוצלים. תוך כדי הקניה הזו, הובילו גרמנים משלוח של יהודים זקנים נשים וילדים וציוו על כולם להתרחק מהחלונות. מי שיתקרב לחלון- יירו בו. אימא בתושייתה, נעמדה בבית לפרוס את כל הלחמים ולמרוח עליהם ריבה , עשתה תה חם וחילקה ליהודים שסיפקו לה פחם ועצים . כשהסמל התערב וחלק על פעולתה זו, פסקה: "מי שעובד מגיע לו לאכול, יהודי או לא יהודי!". כל האוכל שנשאר לקחו היהודים למחנה העבודה.

את טליתו של האב, שמרה באדיקות רבה מתחת לסלי המצעים עד עלייתם ארצה. אז נתנה לבנה לבר המצווה. והוא נתן לנכדו במצדה

לאחר המלחמה, עלתה המשפחה לארץ חבלי קליטתם היו קשים. אביו מת מדום לב בן 55 שנים. חלקו האחר של הספר מגולל את קורותיו במלחמת ששת הימים ונסיעותיו עם רעייתו לחו"ל.

בעיניי, עדות חיה מתקופת מלחמת העולם השנייה על אף שהחוויות כאן שונות, הינה מעניינת .

רחל רוזיליו

אמא לשבעה וסבתא לשמונה (בנתיים..) ספרים זה נשמה - אהבה שאינה תלויה בדבר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן