ניסויים פתוחים
סופר/ת:
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2018
מספר עמודים: 205
"עברנו לקומונה כי נמאס. נמאס להתעקש, להיות שונים. מבטים מוזרים, לחישות מאחורי הגב. ככה חשבנו, אבל רק אחרי כן ידענו. זו היתה תשוקה שחיברה בינינו. תשוקה שהדביקה כאב ונחמה, עד אין סוף, התערבבה בין כולנו ולקחה קצת מכל אחד. קצת מהאידיאליזם והחרמנות של יונתן, מהיצירתיות של נעמה, מהטירוף והקצב של מרקו, מהידיים הטובות והלב הגדול של בועז, מהיצריות שלי ומהברכה שהביא כל אחד מחמשת הילדים של הקומונה. ובזמן הזה, כשהיתה לנו קומונה, התמסרנו לתעתוע מבלי לנחש את הסוף, את האמת ואת הבדידות." ניסויים פתוחים הוא רומן שמשתעשע בשאלה "ומה אם?" ומה אם היה מותר נשים אחרות, גברים אחרים, סקס אחר; ומה אם היינו חיים בשבט, מגדלים ילדים עם עוד ידיים מחבקות, מכבסות ומבשלות. שלוש משפחות צעירות עוברות לגור יחד כדי לבנות קהילה אלטרנטיבית במרכז הארץ. הקומונה המודרנית שלהם מצטיירת כמבנה חברתי אפשרי, אבל מה שמתחיל לצלילי פעמוני הרוח המדנדנים על מרפסת העץ המשותפת, הופך אט־אט לסיר לחץ של יצרים ותשוקות. ספר הביכורים של אורלי סיגל עוסק באחד הדיסוננסים הגדולים של התרבות: משפחה ותשוקה. זהו רומן סקסי, חצוף, ביקורתי, חכם ופראי שמעמיד למבחן נורמות עתיקות, קורא תיגר על הצביעות הבורגנית ומזכיר לנו שמבנים חברתיים כמו נישואים, כמו משפחה, הם תחבושת שאנחנו מניחים על הפצע הפעור בלבנו. אהבה, מזכירה לנו אורלי סיגל במילים מכשפות ובתיאורים רבי קסם, זה כואב. אורלי סיגל, מנחה בינלאומית בחשיבה המצאתית וניהול חדשנות, פסיכולוגית ארגונית ומרצה אורחת באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל. אמא לשני בנים, מושבניקית על עקבים ובלוגרית. אוהבת שפות, אנשים ואת האיש שלה.

אתחיל בכריכת הספר, בעיניי היא כל כך יפה, מושכת ומסקרנת, שידת מגירות מגוון צבעים ומה מסתתר בכל אחת?! אווו מה מסתתר כמו שנאמר "רב הנסתר מן הגלוי..."

אהבתי את הכתיבה של אורלי, הכתיבה מאד יפה והקריאה זרמה, יחסים פתוחים באופן כללי זה לא משהו שאני מאמינה בו, חיי קומונה בעיניי הם לא פשוטים יוצרים מתחים מיותרים וקינאה.

ניסויים/נישואים פתוחים זאת הצצה למקום שלעולם לא הייתי נקלעת איליו מבחירה, אני חייה את חיי בבחירה, שבמקום שלא טוב לי לא יהיה בו ולא אכניס "ראש בריא למיטה חולה".

רובנו מעדיפים את "הדיל" המקובל, בסופו של דבר. עבור רובנו נאמנות מינית היא המפתח לזוגיות שיש בה גם חברות, שיתוף פעולה, רגשות של חיבה, אהבה ועוד.

על העלילה:
2 זוגות נשואים ל-2 ילדים לכל אחד מהם חבר נוסף אב גרוש + ילד, כולם חברים אחד של השני בדרך זו או אחרת. חיי שיגרה יומיומית מביאה אותם להחלטה לחיות בקומונה, בעצם בחיי שותפות מה שמתחיל טוב, יפה ודינמי לא מחזיק לאורך זמן, מה שגם בין יונתן (אב גרוש) לבין אחינועם (אישה נשואה) יש עבר ואהבה סמויה, שהתחילה מגיל צעיר והודחקה הצידה כל השנים בגלל המסגרות שהם נמצאים בהם.

העבר של גירושים מכוערים בין הוריה של אחינועם, נשארה בה "צלקת" והיא לא יכולה לחשוב על גירושים ולא רוצה להתגרש, מבחינתה יחסים פתוחים נתן לה מענה.

כן, הספר מכניס לערעורים אם אפשר על דבר כל כך אקסיומטי כמו מונוגמיה — איפה זה שם אותנו? אם אפשר להטיל ספק אפילו בזה, אז אפשר להטיל ספק בכל דבר, ואז איך יודעים מה נכון, מה לא נכון, איפה שמים גבולות, איך מתנהלים בתוך עולם כזה.

לאורך כל הקריאה התחבטתי עם המוסריות שלי, האם להמשיך לקרוא? מספר רב של פעמים סגרתי והנחתי בצד, התאורים המיניים לא היו "כוס התה שלי" ובכל זאת המשכתי עד סופו, אתם שואלים למה? כי אני מאמינה שספר פותח עולמות חדשים, עולם של דמיון ולהתנתק מהמציאות, אז כל עוד זאת לא המציאות שלי, המשכתי את הקריאה.

אהבתם? שתפו!

סוזן צדוק

סוזן צדוק, נשואה לתמני + נערה מתבגרת, בנוסף סוקרת ספרים חיה בספר ומכורה לסושי.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט