אתחיל בכריכת הספר, בעיניי היא כל כך יפה, מושכת ומסקרנת, שידת מגירות מגוון צבעים ומה מסתתר בכל אחת?! אווו מה מסתתר כמו שנאמר "רב הנסתר מן הגלוי…"
אהבתי את הכתיבה של אורלי, הכתיבה מאד יפה והקריאה זרמה, יחסים פתוחים באופן כללי זה לא משהו שאני מאמינה בו, חיי קומונה בעיניי הם לא פשוטים יוצרים מתחים מיותרים וקינאה.
ניסויים/נישואים פתוחים זאת הצצה למקום שלעולם לא הייתי נקלעת איליו מבחירה, אני חייה את חיי בבחירה, שבמקום שלא טוב לי לא יהיה בו ולא אכניס "ראש בריא למיטה חולה".
רובנו מעדיפים את "הדיל" המקובל, בסופו של דבר. עבור רובנו נאמנות מינית היא המפתח לזוגיות שיש בה גם חברות, שיתוף פעולה, רגשות של חיבה, אהבה ועוד.
על העלילה:
2 זוגות נשואים ל-2 ילדים לכל אחד מהם חבר נוסף אב גרוש + ילד, כולם חברים אחד של השני בדרך זו או אחרת. חיי שיגרה יומיומית מביאה אותם להחלטה לחיות בקומונה, בעצם בחיי שותפות מה שמתחיל טוב, יפה ודינמי לא מחזיק לאורך זמן, מה שגם בין יונתן (אב גרוש) לבין אחינועם (אישה נשואה) יש עבר ואהבה סמויה, שהתחילה מגיל צעיר והודחקה הצידה כל השנים בגלל המסגרות שהם נמצאים בהם.
העבר של גירושים מכוערים בין הוריה של אחינועם, נשארה בה "צלקת" והיא לא יכולה לחשוב על גירושים ולא רוצה להתגרש, מבחינתה יחסים פתוחים נתן לה מענה.
כן, הספר מכניס לערעורים אם אפשר על דבר כל כך אקסיומטי כמו מונוגמיה — איפה זה שם אותנו? אם אפשר להטיל ספק אפילו בזה, אז אפשר להטיל ספק בכל דבר, ואז איך יודעים מה נכון, מה לא נכון, איפה שמים גבולות, איך מתנהלים בתוך עולם כזה.
לאורך כל הקריאה התחבטתי עם המוסריות שלי, האם להמשיך לקרוא? מספר רב של פעמים סגרתי והנחתי בצד, התאורים המיניים לא היו "כוס התה שלי" ובכל זאת המשכתי עד סופו, אתם שואלים למה? כי אני מאמינה שספר פותח עולמות חדשים, עולם של דמיון ולהתנתק מהמציאות, אז כל עוד זאת לא המציאות שלי, המשכתי את הקריאה.
