הספר מספר את סיפורה של מילי הנשואה לליפא. הספר פותח בחופשתם בשוויץ אליה נסעו למנוחת הגוף והנפש. דווקא שם כשהכל מסביב מוקף בשלג קפוא, מילי עורכת חשבון נפש, ליבה מפשיר לאהבה והיא חולמת על שיפור יחסיה עם ביתה ונכדיה.
לזוג מילי וליפא יש בת אחת- בתיהל'ה, מילי לא הצליחה להרעיף אהבה על בתה כשהייתה ילדה, והיא מתוארת כילדה המתקשה בלימודים וסובלת מכך סבל רב. את עיקר החום והתמיכה קיבלה דווקא מאביה ועל כן היא קשורה אליו יותר.
משבגרה בתיהל'ה היא נישאה לתלמידו של אביה- ארל'ה, בו התאהבה, וחלמה על זוגיות מאושרת. אך מה רבה הייתה האכזבה, חיי הנישואין לא היטיבו עמה – בעלה התגלה כאיש קשה ואפילו אלים, וגם כאשר נולד בנם הראשון- יוסף, עם פיגור, הוא סרב להעניק לו את הטיפולים שאולי היו עשויים לשפר את יכולותיו. בסופו של דבר ארל'ה מסתבך בחובות והם נאלצים לעזוב את הארץ, ועוברים לגור בבוסטון.
בעת החופשה בשוויץ, מחליטה מילי בהסכמת בעלה להביא אליהם את נכדם יוסף, כך שיגור איתם ויעבוד בפנימיה שאותה מנהל ליפא סבו, מתוך תקווה שאולי יוכלו לקדמו מנטלית והתפתחותית ובנוסף גם יקלו על בתם בתיהל'ה. מכאן ואילך מתוארת תקופת שהותו של יוסף בביתם ולאחר מכן מצטרפת גם אחותו רוחל'ה.
הספר מחולק לארבעה חלקים- מילי, יוסף, רוחל'ה ובתיהל'ה, כל חלק מתמקד באחת הדמויות, אך הכל מסופר מנקודת מבטה של מילי.
הספר כתוב ללא פרקים, מה שלי אישית קצת הקשה על הקריאה.
דמותה של מילי שנויה במחלוקת, ועל כן הייתי אמביוולנטית כלפיה, היא רוצה לאהוב את בני משפחתה, לתמוך בהם ולהיטיב איתם- וזה בעיקר בא לידי ביטוי באוכל שמכינה עבורם- תיאורי התבשילים חוזרים על עצמם שוב ושוב לאורך כל הספר, ובתחושת החמלה שחשה כלפיהם.
מנגד נדמה כי משהו חסום ברגשותיה והיא אינה מצליחה לאהוב, ואולי מתוארת בה איזושהי רפיסות בכך שאינה מצליחה לסייע לביתה ברגעיה הקשים (סיטואציה שהיא חוזרת עליה שוב ושוב במחשבותיה) ועל כך היא מכה על חטא.
אהבתי את העברית היפה בספר, אם כי לעיתים התעייפתי מריבוי הפרטים בספר, שנראה כי אינם תמיד רלוונטיים. הדמויות בספר היו מעט קשות לעיכול – לכל דמות הקשיים והבעיות שלה, והספר מלווה בתחושת תסכול לא פשוטה.
בסיומו של הספר, מצאתי עצמי מבולבלת – למעשה כל הקונפליקטים בספר נשארו לא פתורים, והספר הסתיים אך העלילה לא.
לסיכום- ספר המלא בחיבוטי נפש של אישה שחייה מלאי אתגרים.
