Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
נבוא לקחת אותך
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 382
"כבר ימים שהם מנסים, כל אחד בדרכו, לצייר את דמותה, לעצבה מכף רגל ועד ראש. פעם היא בלונדינית ובובתית, פעם שערה גולש על כתפיה בשחור פחם ופעם מתקרזל ותלתליה מקפצים על כתפיה בחום אדמוני. מי היא? מי היא הילדה המובטחת להם? מה חוותה בחודשים האחרונים? הרי לא סתם נשלחה לבדה לארץ רחוקה. הורים אינם מוסרים סתם כך את ילדם לאנשים זרים וסומכים על אלוהים שאי שם יקבלו אותו ויגדלו אותו היטב במקומם." "נבוא לקחת אותך" הוא רומן על נושא שלא דובר בו עד היום בספרות העברית. נערה יהודייה מברלין נשלחת בדצמבר 1938 במסגרת משלוח הצלת הילדים, הקינדר טרנספורט, לסקוטלנד, ונקלטת אצל משפחה נוצרית. היא מצפה שבני משפחתה יגיעו להשיב אותה לביתה, אך הגעתם מתמהמהת. בצל הידיעה שהופקדה אצלם למשמרת לזמן מוגבל, עליה ועל מארחיה להתמודד עם געגועיה למשפחתה ועם ההשלכות המורכבות של היקשרותם זה לזה. זהו סיפור על גורלה של הבטחה, על הורות ואובדן ועל זהות הנקרעת בין יבשות בצילה של מלחמת העולם השנייה. "הקריאה הייתה בעבורי חוויה מרגשת ונוגעת ללב. הכותבת הצליחה לשאוב אותי לעולמן של הדמויות ולתקופה בה פעלו, ואני מתפעלת מיכולת הסיפור שלה, מהדיוק ההיסטורי ומעומקן של הדמויות הראשיות."  (אסתי ג. חיים) דנה רוזנטל ברנדייס, ילידת 1967, אם לארבעה, עוסקת בחינוך ובהוראה. זהו ספר ביכוריה, המבוסס על גרעין של סיפור משפחתי שהשפעתו חלחלה מדור לדור.

 

 

גרטה, ילדה יהודיה בת עשר, נשלחת בדקה התשעים ותשע וחצי מברלין לסקוטלנד בטרנספורט של ילדים יהודיים לקהילה דתית אי שם בגלזגו לפני התוהו ובוהו בברלין.

גרטה ארזה מזוודה, לקחה את המעט שהיה לה איתה ויצא למסע ברכבת אל הלא נודע. היא יצאה בטרנספורט לגלזגו יחד עם עוד ילדים בגילאים שונים, אפילו תינוקות היו שם וילדים רכים שבכו כל הדרך וקראו להוריהם. המלווים שלא עשו ככול יכולתם להרגיע אותם אבל ללא הצלחה יתרה. איך אפשר לקרוא ילד מהוריו?
במקרה הזה הם הצילו את הילדים שכן אם היו נשארים בגרמניה, לא בטוח שהיו נשארים בחיים.
גרטה מגיעה לביתה החדש בגלזגו לאבא דונלד ולאמא אליזבת'. הם משכנים אותה בחדרו של בנה היחיד שמת, דואגים לה לכל מחסור, מלמדים אותה אנגלית ומנסים להכיר לה חברים חדשים.
עם כל האהבה והדאגה שמרעיפים עליה, היא רוצה דבר אחד – שאמא שלה תחזור לקחת אותה, שאמא שלה תבוא.
היא כותבת לה מכתבים ושמחה לקבל ממנה מכתבים בחזרה, רק הבעיה היא שהיא לא כותבת מתי היא תבוא לקחת אותה…

בהתחלה היא בודדה בבית הספר, היא מרגישה שקוראים לה "היהודיה" וקשה לה להתבטא בחופשיות באנגלית עם המקומיים. העובדה שהכירה את רוזי ובטי, גרמניות שהגיעו גם הן בטרנספורט מקילים עליה את הבדידות, יש לה עם מי לדבר, לתקשר ולבלות יחד.

הזמן עובר, גרטה עושה חייל בלימודים, היא משתלבת היטב בבית הספר, ההורים החדשים שלה או בשמם השני המארחים מתנהגים אליה יפה, מה היא צריכה יותר?
היא צריכה את אמא שלה. היא רוצה שיבואו לקחת אותה. היא מחכה למכתבים מאמה שתקועה בפולין הכבושה או םמשפחה שלה שבדרכה לישראל כמו אויר לנשימה. היא מתאכזבת שתדירות המכתבים ירדה עד לאפס. נראה כי כולם המשיכו בחייהם ושכחו אותה.
כמה היא רוצה שאימא שלה תחבק אותה, תדריך אותה, תראה את ההצלחות שלה, פשוט תהיה אמא שלה. המכתבים מפסיקים להגיע משום מה, לא מהמשפחה המורחבת ולא מאימה. אף אחד לא יבוא לקחת אותה.

מה יעלה בגורלה של גרטה? מה יקרה לאמא שלה? האם יהיה סוף טוב לסיפור?

סיפור מקסים, מלא רגש, אותנטי שהעלה דמעות בעיני לא פעם. המחשבה על לשלוח ילד שלי ברכבת למדינה אחרת להורים אחרים נראית לי בדיונית. אבל זה קרה באמת ולא פעם אחת. ההורים אהבו את הילדים שלהם יותר מהכל ועם כל הקשיים שלחו אותם הרחק למקום בטוח יותר. רק מהמחשבה מה הרגישו הילדים ומה הרגישו הוריהם היה לי קשה.

הכתיבה של דנה רוזנטל ברנדייס היתה מעניינת, היא כתבה ספר ביכורים מרגש המבוסס על גרעין של סיפור משפחתי שהשפעתו חילחלה מדור לדור.

למרות הנושא הטעון ולמרות שזלגו דמעות מעיני, אני ממליצה לקרוא את הספר גם משום שהיה מעניין וגם משום שזו עוד עדות מהמלחמה הארורה שהיתה, נזכור ולא נשכח!

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן