הספר "משפט בוונציה" הוא הספר השלישי שמתאר את חייה של המיילדת חנה לוי בוונציה, קדמו לספר זה הספרים: ""המיילדת מוונציה" ו"המיילדת מן ההרמון".
קוסטנטינופול 1579
איזק לוי ואשתו חנה, המיילדת היהודיה, מגדלים בביתם את מתיאו בן החמש שאימצו לאחר שהוריו מתו ממגיפה קשה ואת בתם הקטנה ג'סיקה.
יום אחד חנה מאבדת את מתיאו בשוק ולאחר שבועות מתישים של חיפושים הם מבינים שהרע מכל קרה – מתיאו כנראה נחטף בחזרה לוונציה ע"י דודו האכזרי פוסקארי שמעוניין לקחת חסות על הילד כדי לשמש אפוטרופוס על הון שמגיע לו לפי החוק כבן של איש אצולה.
פוסקארי לא לקח בחשבון שעליו יהיה להוכיח בפני השופט שהילד הוא אכן צאצא לבית די פדובאני והוא מתבקש ע"י השופט להביא את חנה המיילדת בחזרה לוונציה כדי שהיא תאשר שהיא יילדה את מתיאו והוא אכן בן אצולה.
פוסקארי יודע שרכוש כבד עומד על הפרק והוא לא מתכוון לוותר על כלום ובלית ברירה הוא כותב מכתב לחנה בעזרתה האדיבה של שותפותו לקונספירציה – צ'סקה.
אני יודעת איך לשכנע את חנה ואני אעשה זאת, אם חנה חייבת להיות חלק מהמזימה שלנו, יהי כן. עליה אערים בקלות. (עמ' 34)
בדרכי תחבולה מצליחים פוסקארי וצ'סקה לגרום לחנה שנמצאת בהריון מתקדם, לעזוב את קונסטנטינופול ולהגיע לוונציה כדי לפגוש את מתיאו הקטן.
איזק מזהיר אותה מפני שני הנוכלים האלה אבל היא ממאנת לשמוע לקולו.
חנה בורחת באישון לילה לונציה כדי להציל את מתיאו הקטן אבל האם היא תמצא אותו? האם תצליח להינצל בעצמה אחרי שכבר הרגה מישהו בעבר והצליחה בקושי להתחמק מעונש מוות?
במהלך העלילה חנה עוברת דילמות קשות שעלולות לסכן את חייה ואת חיי מתיאו, אהבתי את דמותה האמיצה והחזקה, הסתקרנתי לקרוא על תקופה קשה בה היהודים סבלו מרדיפות קשות מידי הכנסיות והנצרות ונשים ניהלו את משק הבית וגידלו ילדים אבל היו לא פחות חזקות ויעילות מהגברים של אותה תקופה.
הספר עצמו היה לעיתים מרגש ומצחיק ולעיתים מלא בתיאורים משעממים שהיו מיותרים בעיני אבל בסך הכל נהנתי ממנו כמו משאר הספרים בסדרה.
קריאה מהנה
