טארה היא הקטנה משבעת אחיה, מעליה יש 5 בנים ובת אחת, ההורים שלה הם לא הורים רגילים, הם מאמינים אדוקים באלוהים, אבל לא ממש בכנסייה, הם לא מאמינים בחינוך הממשלתי, ומלמדים את ילדיהם בחינוך ביתי. האב בטוח כי הממשלה מנסה לחדור לחייהם ולהפר את פרטיותם ולכן לא רושם את ילדיהם ואין להם תעודת לידה, אפילו תאריך הלידה של חלקם לא ידוע במדויק. אב המשפחה גם מכין את עצמו ואת משפחתו לקץ האנושות, הם משמרים פירות במהלך החורף, ואוגרים כלי נשק למקרה שהF.B.I יגיע וינסה לתקוף אותם. הילדים במשפחה גדלים בבורות גדולה, הם לא בדיוק לומדים ויותר מתעסקים בעזרה לאבא שלהם בפרנסת הבית. הם גם לא מאמינים ברפואה או בבתי חולים, ואמם עוסקת בצמחי מרפא, בקיצור, מדובר במשפחה לא קונבנציונלית.
במהלך השנים חלק מהאחים הגדולים עוזבים את הבית, והמצב במשפחה מתערער, מצבו של האב מסלים בכל הקשור להשפעות חיצוניות, ואחד האחים הופך להיות אלים יותר ויותר כלפי טארה. בעזרת אח אחר שלה, טארה מגיעה להבנה שהיא צריכה לעזוב את הבית, ואולי לצאת וללמוד. לאט לאט היא מגלה את ההשכלה ואת הכוחות שלה, שמנוגדים לכל מה שהיא מכירה. והיא מתחילה לחיות ולעבור תהליך ארוך, בדרך להיות עצמה.
תמיד כשאבא שלי רואה תוכניות טלוויזיה בערוץ דיסקברי על משפחות הזויות כאלה שחיות במקומות מבודדים מכולם ומתכוננות לקץ העולם, אני מרגישה שיש בהן איזה חלק מבוים, כאילו משהו באמונה הזו קצת מוזר, אבל כשאני נתקלת בסיפורים כמו הסיפור הסיפור של טארה, אני מבינה שהמציאות עולה על כל דמיון.
אז כמו שכבר הבנתם, הסיפור הוא סיפור אמיתי, כפי שטארה זוכרת אותו, חלק מהשמות בדויים, והיא נעזרה באחים שלה כדי להגיע לאמת האובייקטיבית ביותר. השפה של הכתיבה לא כל כך נעימה, ויש בה משהו מאוד בוסרי, אך ככל שהספר מתקדם, הכתיבה הופכת להיות טובה ועמוקה יותר, כאילו ככל שהתקרבה טארה אל ההשכלה, גם הכתיבה שלה נעשתה כזאת.
כשקראתי את התקציר של הסיפור, ראיתי בעיני רוחי את הספר טירת הזכוכית, אבל בסיפור הנוכחי, המציאות אכזרית יותר וכואבת יותר, והיה לי קשה ומכאיב לקרוא את הדברים. לעיתים נראה בסיפור כי טארה לא בדיוק שמחה להגיע להשכלה, ולפעמים נדמה שזה מה שרצתה מרגע שגמעה קצת ממנה, אבל נראה כי עד היום היא לא בדיוק החליטה. הספר לא פשוט, ולכן לא מתאים לאנשים מאוד רגישים. גם בני נוער יכולים לקרוא בו, אבל צריך להכין אותם לתכנים קודם הקריאה, וחוץ ממילה גסה אחת, ומהרבה אלימות, הספר הוא נקי, אך שוב אזכיר שהוא כואב מאוד וקשה לעיכול.
שורה תחתונה: לפעמים בין השכלה לבין בורות מפריד כיסא אחד בלבד.
