העבר משפד את ארבעתנו יחד.
חברות אמת זה לא דבר מובן מאליו. אייזה, תיאה, פטימה וקייט הכירו לראשונה ברכבת בדרכן לתיכון 'סלטן האוס' שבאנגליה כשהיו נערות בנות 15.
הבנות רשומות לפנימייה של התיכון ולכל אחת מהן יש סיפור משלה: אמה של אייזה חלתה במחלה קשה ואביה לא מסוגל לגדל אותה, הוריה של פטימה נמצאים בשליחות הומניטרית בחו"ל, אבא של קייט הוא המורה לאומנות של התיכון ותיאה הועפה משלושה בתי ספר אחרים ועכשיו ארבעתן התאחדו והפכו להיות בלתי נפרדות.
אייזה שהיתה עד לאותו רגע נערה צנועה מבית טוב לומדת כמה דברים מהחברות החדשות שלה וביניהם: לשתות, לעשן ואיך לשקר באופן מקצועי במסגרת משחק שנקרא "משחק השקרים".
לבנות יש חוקים משלהן במשחק השקרים, כלל ראשון: תגידי שקר, כלל שני: היצמדי לגרסה שלך, כלל שלישי: אסור להיתפס בשקר, כלל רביעי: אסור לשקר זו לזו והכלל החמישי: דעי מתי להפסיק לשקר. עם הזמן השקרים שהתחילו כמשובת נעורים הופכים לשקר אחד גדול ומסוכן.
למה לא הבנתי אז ששקר עלול להאריך ימים יותר מכל אמת, ושאנשים זוכרים במקום הזה. זה לא כמו לונדון שהעבר נכתב שוב ושוב עד שלא נותר דבר. כאן לא שוכחים שום דבר.
17 שנים לאחר מכן, אייזה מתגוררת בלונדון, היא כבר אישה נשואה ואם לפריה התינוקת.
יום אחד היא מקבלת הודעה בהולה מקייט בשלוש לפנות בוקר שהיא זקוקה לה.
אייזה עוזבת הכל, אורזת את עצמה ואת פריה ונוסעת לפגוש את קייט בעיירת ילדותן, סלטן.
למחרת מגיעות גם פטימה ותיאה ושלושתן סקרניות לדעת למה קייט הזעיקה אותן בדחיפות.
הבנות נחרדות לגלות שסוד אפל שהן הקפידו לשמור עליו בקפידה עומד כנראה להחשף ולהרוס את חייהן הבוגרים.
גם השהות בביתה של קייט מתחילה להיות מצמררת כשדברים מוזרים קורים ונראה כאילו דמות עלומה יודעת על הסוד ותעשה הכל עד שהוא יצוף ויעלה למעלה.
הנשים צריכות להתאחד עם השקר שעומד מעל ראשון כמו עננה סבוכה ולראות איך הן יוצאות מזה באלגנטיות בלי שחייהן החדשים שבנו בעמל רב ייהרסו כלא היו.
מהו הסוד האפל אותו מסתירות הנשים ומי מנסה להפחיד אותן ולחשוף אותן אחת ולתמיד?
הספר בעיקרו מבוסס על סודות, שקרים ומה שביניהם, השקרים שכל אחת מהנשים נושאת עמה הם חלק מהקושי להתמודד עם האמת המרה או כמו שאמר ג'ק ניקולסון לטום קרוז בסרט בחורים טובים:
You can't handle the truth. הסתקרנתי מאד לגבי הספר הזה מכיוון שאני מאד אוהבת את הסופרת רות וייר, אהבתי את שני ספריה הקודמים: 'ביער אפל' ו'האישה מתא 10' שהיו מאד מותחים. הספר הזה לעומת זאת מזכיר את הספר ב'יער אפל' בקטע של מפגש חברות מהעבר וכאן מסתיים הדימיון! ההתחלה היתה מונוטונית, בהמשך היתה תאוצה אבל בסך הכל הספר לא היה מספיק מותח כמו ספריה הקודמים של הסופרת והוא פחות ריתק אותי לכורסה. העלילה לא מרטה לי את העצבים גם לקראת הסוף, היתה לי תחושה של פספוס בספר הזה כי היה שם פוטנציאל שלא מומש.
קריאה מהנה.
