הרבה לפני שקטניס ופיטה השתתפו במשחקי הרעב, הרבה לפני שהם בכלל נולדו, והרבה לפני שסנואו היה הנשיא, הוא היה נער. אמנם אולי קצת קשה לדמיין את זה, וקצת קשה להאמין, אבל סנואו היה ילד כשהמלחמה התרחשה, הוא זוכר את כל מה שקרה שם, והוא יודע גם מה הוא איבד, ולכן הוא מבין למה משחקי הרעב קיימים. לכבוד עשור למשחקי הרעב, קברניטי המחשק מחליטים לשנות קצת דברים, והנערים שהולכים להשתתף במשחקים, מקבלים מדריכים. סנואו כתלמיד השנה האחרונה מקבל גם הוא נערה, לוסי גריי, ולמרות שהוא מאוכזב, מהר מאוד הוא מגלה שנתנו לו בחירה נכונה, ויחד הם מנסים לנצח את המשחקים. אבל ככל שמתקדם המשחק, נראה שלפעמים לנצח זה לא מספיק, וסנואו מגלה שלא הכול כמו שנראה, והקפיטול לא בטוח כמו שנדמה לו.
אני לא יודעת מאיפה להתחיל. עוד לפני שהתחלתי לקרוא באופן רציף, יצאה סדרת משחקי הרעב, ואחרי הפצרות חוזרות ונשנות מאחי, החלטתי לקרוא את הספרים שבסדרה. זו הייתה הדיסטופיה הראשונה שלי, ובערך הספרים הראשונים שקראתי כנערה, אפשר להגיד שמשחקי הרעב בשבילי, זה כמו הארי פוטר בשביל אחרים. כששמעתי שיוצא ספר חדש לסדרה, התלבטתי אם להתרגש, וכששמעתי שהספר יהיה על סנואו, לא ידעתי מה להרגיש, סנואו הוא הנבל של הספרים, ולא רציתי לראות אותו מזווית אחרת, אבל כשהספר יצא לאור, לא יכולתי לחכות והייתי חייבת לקרוא אותו.
אני חייבת להגיד שיש לי יחסי אהבה-שנאה עם הסדרה הזו, הם היו חלק משמעותי מחיי כנערה, אבל היה שלב שבו הבנתי שמתכננים תוכנית ריאליטי בסגנון הספרים ברוסיה, ופתאום שנאתי את הספרים. מצד אחד הם באו כביקורות על תוכניות הריאליטי, ומהצד השני הם עומדים להפוך לאחת כזאת? באותו הזמן התפללתי שלא ימכרו את הספרים האלה לעולם, ומצד שני התפללתי שהם ישארו דיסטופיה ולא יהפכו להיות מציאותיים. הספר הזה החזיר לי את האהבה לסדרה הזו.
הספר קורה בתקופה מקדימה לטרילוגייה, וכאילו כדי להראות את זה, הפעם במקום שלושה חלקים, כשבכל אחד מהם יש 9 פרקים, סוזן קולינס עשתה 3 חלקים שבכל אחד מהם 10 פרקים, להראות שהוא לא חלק מהטרילוגייה. כשהתחלתי לקרוא נזכרתי למה כל כך אהבתי את הספרים הקודמים, הכתיבה של קולינס כל כך טובה, כתיבה סוחפת וגאונית ופשוט נשאבתי פנימה. רציתי להנות כמה שיותר מהספר, ואם בדרך כלל אני קוראת ספרים מהר, קראתי את הספר הזה לאט לאט ופשוט לא רציתי שהוא ייגמר.
הספר מציג לנו את סנואו בצורה קצת אחרת, הרבה מחקרים בפסיכולוגיה מראים כמה חוויות החיים והסביבה שבה האדם חי משפיעים עליו, נכון שבכל רגע נתון לאדם יש את הבחירה שלו איך להסתכל על החיים, אבל לפעמים ההשפעה מנצחת. בספר אנחנו רואים מכלול חוויות שסנואו חווה, שלפעמים לא נראים לנו הגיוניים, אבל אנחנו מבינים פה מה הביא אותו להיות האדם שהוא. אין פה ניסיון להוציא אותו כטוב או להראות לנו שלא באשמתו הוא נהיה הנשיא סנואו שאנחנו מכירים, אלא רק להביא זווית אחרת על הסיפור.
נהנתי מהספר הזה כל כך, ובעיניי אפשר לקרוא אותו גם לפני הטרילוגייה, אבל אם רוצים להבין אותו לגמרי, כדאי לקרוא לפי הסדר שיצא. הספר מתאים לצעירים ומבוגרים שכבר קראו את הטרילוגייה, אבל גם לכאלו שגילו על משחקי הרעב רק עכשיו, ורוצים לצלול עמוק פנימה.
שורה תחתונה:קחו את הספר הזה, ותצללו עמוק לתוך הזירה!
