Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
מרלנה
מוציא לאור:
ספר:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 274
איש לא הכין את קאט לשממה המושלגת של צפון מישיגן. אילו הייתה מבוגרת קצת יותר יכלה להחליט היכן לגור, אבל זה יום הולדתה החמישה עשר, והיא נאלצת לארוז ולעבור עם אימה הגרושה לבית טרומי מבודד בלב יער, בקצה האחר של המדינה. אילו הייתה מבוגרת יותר אולי יכלה לחיות כמו מרלנה, הנערה השכנה; ללא מעצורים, ללא משפחה שתשגיח עליה וללא גבולות. יופייה של מרלנה מבהיל כמעט, קולה צלול ומהפנט, היא כבר בת שבע עשרה, ונדמה שהעולם כולו פרוס לפניה. קאט ומרלנה מנסות להציל זו את זו מן הבדידות התהומית, מן הדלות והאלימות הצרות עליהן מכל עבר ונדמה שהן גזֵרת גורל. ולשנה תמימה הן מצליחות; יחד הן נערה אחת מושלמת שאי אפשר להתעסק איתה. ספרה הראשון של ג'ולי בנטין הוא מחווה נרגשת לחברת נעוריה, תיעוד עצוב של רוח הנעורים, של הרצון לחופש ושל הרגשת האובדן הכרוכה בתהליך ההתבגרות.

קתרין היא בת 15, ההורים שלה התגרשו, והיא עוברת עם אחיה ג'ימי, ועם אימה, לבית קטן בשממה המושלגת צפון מישיגן. קתרין מנסה לשוות לעצמה אופי קצת אחר מהלמדנית שהיא הייתה, ומחליטה ששינוי השם שלה יהיה צעד ראשון נכון בדרך לשם, כך היא פוגשת את מרלנה, הנערה מהבית ממול, ומציגה את עצמה בפני מרלנה בשם קאט. מרלנה וקאט הופכות להיות בלתי נפרדות למשך שנה אחת, ומנהלות חיים מלאי רגש ואובדן בדרך להתבגרות, עד שהן הופכות לאחת.

הספר מנוהל משתי נקודות מבט, האחת נקראת 'מישיגן' ומתארת את הימים המאושרים ההם, והשנייה 'ניו יורק' המתארת את הימים האלו. מישיגן תופסת כמובן נפח יותר גדול בסיפור, ובאיטיות ובמילים רגועות, מתארת לנו את מציאות חייהן של קאט ומרלנה. הספר הוא חלק מסדרת 'עין טובה' של הוצאת עם עובד, וראיתי בספר הזה הרבה דבר, עין טובה הוא לא נתן לי על המצב, אבל בכתיבה העדינה של בנטין, הצלחתי להכיל את הדברים.

זהו ספר שקשה לבלוע בגרון, אני תמיד מנסה להבין איך אנשים יכולים לעצום ככה עיניים ולא מבינה, אבל הוא פתח בי משהו. הרבה פעמים כבר חשבתי לנטוש אותו, ובכל פעם נתתי צ'אנס אחרון, והאמת, אני לא מתחרטת. לא אשקר, סבלתי מהספר הזה מאוד, לא הבנתי את התכלית שלו, והוא דורש ממני קריאה מחודשת עכשיו, קריאה בהירה יותר, שמסתכלת כבר מעבר לכל הזעזוע, אבל יש בספר הזה נקודת אור כלשהי, קשה לי להסביר אותה במילים, ונראה לי שחייבים לקרוא את הספר הזה כדי להבין. היה משהו בביחד המסוכן הזה של מרלנה וקאט, שהזכיר לי את הספר 'צ'יק ואני', מין גרסה נשית יותר, ומעודנת יותר לספר, מה שגם הביא אותי להסתכל על 'צי'ק ואני' באופן קצת אחר.

הספר לא נקי ומכיל תכנים שלא יהיו פשוטים לכל אחד, ולמרות שהתקציר נראה כאילו הוא ספר נוער, לא הייתי נותנת לאף אחד מתחת לגיל 16 לקרוא אותו, אבל בהחלט עדיף לשמור אותו לגיל 18 כדי שיוכל לעבור יותר בקלות בגרון.

שורה תחתונה: זה שהכריכה ורודה, לא אומר שהחיים הם כאלה.

אהבתם? שתפו!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן