אליזבת חוזרת לאירלנד לאחר מות אימה. היא לא היתה שם הרבה שנים, היא חיה בניו יורק היכן שהכל שונה, היא רק רצתה להתרחק מכל מה שהכירה.
היא חוזרת כדי לדאוג לטפל במה שאימה השאירה מאחור, היא היתה בת יחידה לאם יחידנית. ממש כשהיא נכנסת לבנקרה כל הזכרונות צפים ועולים. על שגדלה בבדידות ללא אבא שלעולם לא ידעה מיהו, על שחגגו את חגי המולד לבד ללא משפחה, על הבדידות שגדלה ובעיקר על הזכרון של אמא שלה שהשתדלה לעשות את המיטב בשבילה.
היא מגיעה לבית ילדותה, לבית שאימה הורישה לה ותוך כדי שהיא עשה סדר בחפציה של אימה היא מוצאת קופסא עם מכתבים שלא ראתה מעולם. היא קוראת בהם ומבינה שזהו הקשר הכי קרוב אולי שיהיה לה מאביה, הם היו ממנו. מפה ואילך שזורים פרקים של אז, הסיפור של אימה וגם סיפור ההיכרות עם אביה.
אליזבת נפגשת עם הקרובים שלה ומגלה עוד ועוד על העבר של ההורים שלה, דברים שלא היה לה מושג שהיו. על אמא שלה לא ידעה הרבה ועל אבא שלה לא ידעה בכלל. היא הרגשיה כמו ארכיאולוג שחופר באדמה כדי לגלות על העבר.
הנבירה בעבר לא פשטה, היא חושפת מיגע על הבדידות ועל מה שעברו הוריה והיא עצמה משתקפת בחייהם, גם היא עצמה בודדה. היא מרגישה מופתעת ורע כאשר היא מגלה לאט לאט את האמת, המון עובדות על העבר ומיקרים שקרו.
הסיפור כתוב בשפה רהוטה וקולחת, הרבה הודות לתרגום המצויין של סנדיק. הסופר היטיב להעביר את אופי הסביבה והמקום בתיאורים שלו ובאופן שבנה את הסיפור. הסיפור אומנם נחשב יותר לדרמתי אך הרגשתי לא פעם שאני קוראת ספר מתח. הייתי סקרנית לגלות עוד ועוד על העבר של הוריה של אליזבת וכן לקרוא על ההתמודדות שלה עם האמת.
היתה לי חווית קריאה מיוחדת, הרגשתי חיבור לספר, לעלילה, הספר היה כתוב היטב והתקשתי להפרד ממנו בכל פעם שנאצלתי להפסיק.
ממליצה לכם בחום לקרוא ולהסחף!
